מתחת לקו העוני

אז לפני שנדון במעשים שיכולים לשפר את המצב אציג מספר התייחסויות לממדי העוני בישראל. בישראל של היום 33.7% שלושים ושלושה נקודה שבעה אחוזים מהילדים עניים, שיעור הזקנים העניים הוא כמעט 23% עשרים ושלושה. אני מתמקד בשתי קבוצות אלו כיוון שאף אחד לא יכול להאשים את הילדים בעוניים כמו שאף אחד לא ממש חושב שהזקנים צריכים לשנס מותניים ולצאת לעבודה כדי לצאת ממצבם.
בדיון הציבורי שמובילים כעת ראש הממשלה, שר האוצר ושר הרווחה, הם טוענים כי הדרך ליציאה מעוני הנה ביציאה לעבודה, כנראה שהם שבויים בתמונה הדימיונית שיצרו לעצמם שטוענת השכם והערב שהמצב הכלכלי בישראל לא רחוק ממדהים ושכל מדינות העולם מתקנאות במצבה הכלכלי. אלא שעיון לא מעמיק בנתוני העוני מגלה שעבודה ומצבה הכלכלי של המדינה אינו אומר דבר וחצי דבר על מצבם של עניים.
אז כדי לבדוק עד כמה עבודה מחלצת מעוני, בחנתי את שיעור הילדים העניים במשפחות שבהן לפחות עובד/ת אחד/ת מכלל הילדים העניים במשפחה נמצאים בגיל העבודה. הממצאים הראו שבכ-71% שבכשבעים ואחד אחוזים מן המשפחות העניות יש לפחות מישהו אחד שעובד; השיעור לגבי הנפשות העניות הוא 76.7% שבעים ושישה נקודה שבעה אחוזים ומבין הילדים העניים הוא כ-כשבעים ושישה אחוזים. 76%. מה זה אומר? שרוב מוחץ של הילדים העניים נמצאים במשפחות שיש בהן מישהו שעובד. תאמרו, בטח הם עובדים במשרה חלקית ומה פתאום רק אדם אחד עובד במשפחה, שני בני הזוג צריכים לעבוד. אז כמובן שלא תופתעו לדעת ש-16.5% ששישה עשר נקודה חמישה אחוזים מן הילדים העניים נמצאים במשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים. זאת להזכיר, שיעור הילדים העניים עלה ביותר מ-54% מחמישים וארבעה אחוזים בין השנים 1998 ל-2012. אז אל תיקנו את סיפורי המעשיות של שרים ושועים: עבודה לא מצילה מעוני (דו"ח העוני 2012). זאת לזכור הנתונים הללו הם לשנת 2012 על פי אותו ביטוח לאומי הממצאים לגבי שנת 2013 יהיו חמורים יותר בעקבות התוכניות הכלכליות של התקציב של 2014-2013.
כתגובה לממצאים אלו ישנן מספר טענות, האחת תהיה, טוב מה אתה רוצה? זה הכול בגלל החרדים והערבים, לכך אפשר להגיב במילים הבאות: זוהי החברה בישראל מי שחושב שזו בעייה בעצם רוצה לחיות במקום שאינו מדינת ישראל. הטענה שנייה תהיה, הם לא ממש עניים, יש שוק שחור, ועוני אינו ממש עוני כי ידוע שאין פה ילדים נפוחי בטן ורעבים שמסתובבים בקרבנו. אז פה אני רוצה לחזור ולהזכיר שישראל היא אחת המדינות העשירות בעולם ומי שמתייחס לעוני רק בממד של מחסור חמור במזון כנראה תקוע במאה אחרת. מלבד זאת גם בישראל יש כאלה שמוותרים על מזון מפעם לפעם בגלל מחסור במשאבים כ-8.3% כשמונה נקודה שלושה אחוזים מן המשפחות נמצאות בחוסר ביטחון תזונתי מתון ו-10.6% ועשרה נקודה שישה אחוזים בחוסר ביטחון תזונתי ניכר, כאשר קבוצה זו כוללת כאלו שיש בהן חוסר ביטחון תזונתי ורעב מתון, כאשר 2% שני אחוזים סובלים מרעב חמור. ואת זה לא המצאתי אלא מצאתי בדיווחים של מחלקת המחקר של הביטוח הלאומי.
אז תאמרו: מה אתה מציף אותנו בנתונים? תציע כבר משהו, אז אני עושה זאת סתם כדי ליידע וכדי שהקוראים יחליטו בינם לבין עצמם האם בחברה כזאת הם רוצים לחיות. ובנוסף, לא להסתנוור מהספינים של גורמים שלטוניים, וכל מיני קברניטי כלכלה למיניהם שמתכננים תכניות שירעו את המצב .
אז אם אתן/ם רוצים לדעת מה לעשות עיינו במסמך המצורף של הביטוח הלאומי שבו עשרים הצעות להפחתת העוני באורח משמעותי; לא שאני מסכים לכל ההמלצות הללו אבל הן נקודת פתיחה לדיון ובעיקר לעשייה. בגדול, מדינת ישראל צריכה לקבוע יעדים להפחתת העוני שיהיו במעמד כמו היעדים המקרו-כלכליים. אי עמידה ביעדים הללו תהיה כשלון מוחץ של המדיניות הכלכלית של הממשלה. ועוד סוד שכדאי לגלות סוף סוף: מדינת ישראל משקיעה בחברה מעט מדי וכדי שמשהו ממש יעבוד צריך להשקיע ובגדול. היעד כאן יכול להיות להשוות השקעות אלו להשקעה הממוצעת במדינות המפותחות, שזה אומר השקעה של מילארדים. כדי לפרט תכניות ספציפיות אני צריך לכתוב חצי ספר ולא כאן המקום. אז צריך לדעת, לחשוב, לבחון את עמדתינו בנושא כאזרחים ולפעול בהתאם, לטעמי, רוב אזרחי המדינה היו רוצים לחיות בחברה טובה יותר ואין זמן טוב יותר מלעשות זאת לפני שיטילו עלינו משהו שיסיח את דעתנו מהנושא.
***המאמר הנו מאמר דעה, המייצג את דעתו האישית של כותבו. "רשת" אינה אחראית על הכתוב במאמר, נכונותו והמידע המוצג בו וכן אינה נוקטת עמדה בכל הקשור לנושא המאמר.