אם אין קוטג׳ תאכלו טאפאסים

לפני חמש שנים פרצו לחיינו צמד המילים ״יוקר המחיה״, שהוציאו אותנו לרחובות בקול תרועה רמה. די, צעקנו, אנחנו לא מוכנים להיות פראיירים יותר! לא מוכנים שיעבדו עלינו עם המחירים המופקעים. והנה עכשיו נראה שהתנאים הבשילו ומתחילים לראות את השינוי המיוחל. קחו למשל את הטיסות לחו"ל.

בסוף השבוע שעבר החלטתי לנסוע סוף סוף לברצלונה, כדי לראות על מה כולם מדברים. הטיסה עלתה 350 יורו, שלמרבה השמחה עומד עכשיו על ארבעה שקלים, אז יצא כולה 1,400 שקל. לזה הוספתי עוד 80 יורו לשלושה לילות במלון, כלומר סך הכל פחות מ-2500 שקל. שום דבר לא יכול היה לקלקל לי את השמחה, חוץ מהמחירים בנתב"ג. שימו לב: שתי כוסות קפה ושני סנדביצ׳ים מסכנים עם גבינה צהובה ועלה חסה עצוב = 100 שקלים חדשים!

עכשיו תגידו, איזה קטנונית! בברצלונה שילמת פחות? אז זהו, שכן. הרבה פחות.

הנה כמה דוגמאות כדי לסבר את האוזן: בקבוק יין משובח במסעדה = 22 יורו. סטייק סינטה עסיסי = 20 יורו. ארוחה מלאה במסעדת גורמה = 50 יורו. ועוד לא התחלתי לדבר על הסיילים בחנויות הבגדים, עם מחירים שהיו נמוכים בשלושים אחוזים עוד לפני שהסיילים התחילו. בקיצור, לא פלא שחזרתי עם עודף משקל, גם במזוודות וגם בישבן.

אז לכל החוכמולוגים שזועקים, ״תסתכלו על שדה התעופה, איך הוא מפוצץ! כל הישראלים טסים חופשי לחו"ל, על איזה קשיי מחייה אתם מדברים?״. אז אני רוצה שתדעו לכם דבר אחד: אתם צודקים! באבו-אבוה צודקים!

השדה מפוצץ בישראלים שנמאס להם להיות פראיירים, ישראלים שהבינו שרוב הדברים עוד כל כך יקרים כאן, שכבר עדיף לעלות על טיסה ולנחות באירופה, במקום לעלות לצימר בצפון כדי לראות קצת שלג, שבזמן שחיכית בפקק ממילא הוא כבר נמס. איך אמרה מרי אנטואנט? אם אין קוטג׳ תאכלו טאפאסים, ותזרקו איזה שמלה של זארה ב-15 יורו.