דחיקת פרשת ילדי תימן לשוליים היא פשיטת רגל ערכית
לא הייתה שום סיבה עניינית לדחוק לשוליים את הסיקור על אחת ההפגנות המרגשות והמוצדקות של העת האחרונה - פרשת ילדי תימן. זו פשיטת רגל ערכית
בואו נדבר על אחת ההפגנות המרגשות והמוצדקות של העת האחרונה, במסגרתה הגיעו אתמול לירושלים יותר מ-2,000 איש כדי לדרוש הכרה בסבל ובכאב וצדק למשפחות הנפגעות. הם לא שרפו צמיגים ולא דרשו שאף אחד יתפטר. הם עמדו והאזינו במשך שעות ארוכות לעדויותיהם האישיות וקורעות הלב של אמהות, אבות, אחים ואחיות שאיבדו את היקר להם מכל.
אחרי עשרות שנות מאבק, הגיעה המחאה נגד פרשת ילדי תימן אל לב המיינסטרים והיא זוכה לתמיכה מכל קצוות הקשת הפוליטית, אבל מרבית גופי התקשורת בישראל בחרו לסקר את ההפגנה באופן מצומצם ומקטין, אם בכלל.
ולא, אתמול לא היה יום של חדשות גדולות וכותרות דרמטיות. לא הייתה שום סיבה עניינית לדחוק את הסיקור אל העמודים הפנימיים ואל מעמקי המהדורות. לא הייתה שום סיבה עיתונאית טובה להתעלם מהזעקה ומהפצע הפעור. ההתעלמות התקשורתית ממאבקים אזרחיים ודחיקתם אל שולי החדשות מעידה על פשיטת רגל ערכית. הסיקור המצומצם של ההפגנה אתמול הוא יותר מזה. זו בושה מקצועית, וחרפה עיתונאית.
