אני אישה, ״אנא מארא״, ואני אתנהג איך שאני רוצה

מי זאת חנאן אל בחירי אתם שואלים? חנאן אל בחירי היא צעירה בדואית בת 19, שנעדרת כבר יותר מ-20 יום והמשטרה חושדת כי נרצחה בידי קרובי משפחתה. והנה, עוד מקרה שמצטרף לסטטיסטיקת הרציחות השפלות על רקע מה שנקרא ״כבוד המשפחה״.

בואו נדבר רגע על אותם גברים שפלים. אותם תתי אדם שחושבים שיש בהם שביב של כבוד שצריך להגן עליו. אותם גברים עלובים, חלאות אדם, שמרגישים מכובדים מספיק כדי לקחת חיים של אישה כי על פי אמות המוסר המעוותות שלהם היא ״חטאה״.

אותם גברים שחושבים שאישה היא סוג של יצור שישנה איזו מחוייבות חברתית לביית אותו, להשתיק אותו, להפחיד אותו וכמובן לרצוח אותו בדם קר.

מי אתם, גברים עלובים, שאתם חושבים לרגע שמקומה של אישה הוא בקבר לא מסומן כי היא לא נענתה לקוד המוסר המעוות שלכם? מי אתם, גברים נמושות, שחושבים שחייכם חשובים יותר ומה יגידו עליכם חשוב יותר מאישה שטרחה לשאת אתכם, שפלים כמוכם, ברחמה? ואיפה אתם המשפחה, ששותקת מהצד לזעקות השבר של אישה שנרצחת באכזריות, כי אתם מפחדים מאות הקלון והבושה?

המילה ״עב״ בערבית פרושה ״בושה״. והיא נאמרת פעמים רבות לאישה. ״עב עליקי״, בושה לך את אישה את לא יכולה להתנהג ככה״. אז כן, אני אישה, ״אנא מארא״, ואני אתנהג איך שאני רוצה ואבנה את חיי, ואחיה את חיי כי אני לא ״מארא״, אני בת אדם, יותר שווה מאלף גברים שחושבים שהם מורמים ממני כי הם נולדו במקרה גברים... והבושה היא לא שלי, היא שלכם, גברים רוצחים עלובים!

ומילה קטנה למשטרה: רצח הוא רצח הוא רצח! ושום תירוץ כמו ״קשר שתיקה משפחתי״ או ״תרבות שתיקה״ אינו מסיר מכם את האחריות לשים את הרוצחים להירקב מאחורי סורג ובריח לדיראון עולם! אני סיימתי, אבל הסיוט הזה ממשיך.