הפסל המוזהב של בנימין נתניהו: מחאה או הסתה?

הצד של שי

בכל נאומיו באנגלית מקפיד ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, להזכיר שישראל היא הדמקורטיה היחידה במזרח התיכון. דמוקרטיה בלב מדבר של משטרים רודניים ומנהיגי דת חשוכים. מה שנכון, אבל שימו לב מה קורה לדמורקטיה במזרח התיכון לאחרונה: העיתונאי רביב דרוקר מותקף באופן אישי על ידי ראש הממשלה עצמו,שרת המשפטים מכרסמת עוד ועוד בכוחו של בית המשפט העליון ומחאה לגיטימית ובסיסית, בצורת פסל בכיכר רבין, הופכת בעיני רבים בימים להסתה כנגד ראש ממשלה. מדוע? כי היא מנסה לייצג מציאות של פולחן אישיות כבר 11 שנה? מה מסוכן בזה?

הצד של שרון

אני כמובן לא חולקת על דעתך בכל הנוגע לחופש הביטוי ושמירה על חברה ליברלית ודמורקטית. תפקידה של האומנות, לצד הספרות והעיתונות, להציב מראה בפני הציבור מה שלא תמיד נוח לראות. אבל לצנן את ההתלהבות, מדובר במסע יחסי ציבור של איתי זלאיט, וזו הייתה כנראה המטרה העיקרית שלו. אנחנו חיים בחברה מאוד רגישה לביטויים שעשוים להתפרש כהסתה. עד היום יש ויכוח על ארון הקבורה שנישא בהפגנה ההיא ההיא ברעננה, ערב רצח רבין. האם זה היה אמצעי לגיטימי לביטוי קבורת הציונות או הסתה לרצח רבין? צריך להתסכל על הדברים בצורה מורכבת