"הכל קליט": עידן ההקלטות מעורר חשש

הצד של שי גולדן:

אני לא אוהב את פסטיבל ההקלטות הזה. אני מבין שזה כלי לגיטימי וגם די קריטי בהיבטים של עבודה עיתונאית ובהיבטים משפטיים. מבין, באמת. אני לא קורא לאסור עליו בחוק. אבל אני לא אשקר לכם שמאד לא נוח לי שהכלי הזה הפך לכלי משמעותי בחיי היום יום שלנו.

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט שולט והפוסט אמת הוא הבוס, אנשים ממילא לא אומרים את שעל ליבם ופיו וליבו של כמעט אף אדם אינם שווים. אז להוסיף לזה עכשיו את אלמנט ההקלטות? איזו דרך יש לנהל שיחה עם אדם כאשר כל מילה שאתה מנהל איתו עלולה להיות מוקלטת? אני לא רוצה לשוחח איתך בטלפון ולחשוב שיום אחד תוכן השיחה שלנו יושמע למישהו אחר. זה עולם בו אנשים יפסיקו לדבר זה עם זה, אלא בצביעות ובזהירות מופלגת. זה עולם שאני לא ארגיש בו לרגע אחד לא פרנואידי ולא ספקן. ואת החרדה הזאת שלי, אני מרשה לך להקליט. ואפילו לשדר.

הצד של שרון כידון:

אני מודה שצריך להתרגל לעידן החדש הזה בו "הכל קליט" אבל בעצם זה לא התחיל היום. מה השתנה משמעותית מאז הקלטות החדר הסגלגל של ניקסון ב-1973 להקלטות לכאורה של טראמפ בריץ' קרלטון במוסקבה? מה השתנה בקלטת הלוהטת שממנה חשש נתניהו ב-1993 להקלטות השיחות שלו עם נוני מוזס? רק הטכנולוגיה. הנגישות של מכשירי ההקלטה גדלה משמעותית, פעם זה היה סלילים, היום זה הסמארטפון.

כך באמת אנחנו עדים לאינפלציה בהקלטות. הכל קליט ואם מתבצע חוקית, הכל שמיש! מישיבות בכנסת, חקירות, שיחות טלפון ועד שיחה בין מעסיק לעובד, בין בני זוג. הכל יכול לשמש בבוא העת כראיה או ככלי משא או מתן או חלילה, סחיטה.

אנחנו בעידן בו כל דבר שנאמר על ידנו הופך לפרוטוקול ואין שום פרטיות או אוף רקורד. גם לי מתהפכת הבטן כשאני מבינה את הקלות שבה רבים מתקלפים מכל אמון ודיסקרטית, אבל פעמים רבות זה למען מטרה חשובה.

ההקלטות של מעשים פסולים הן גם הראיה החותכת, וגם אור השמש שאמור לחטא את מחלות השחיתות והאלימות. הקלטות הן גם כלי העבודה של העיתונאי בבואו לחשוף את פרצופו האמיתי של מי שנקט באמצעים לא כשרים. זה נכון שהקלטות שולה זקן לדוגמא אינן אולי מחמיאות לה, אך בהחלט חשפו דפוס פעולה עברייני פסול של מעסיקה.

לבסוף, צריך לזכור, ההקלטות הן לא פעם כלי הנשק היחיד של האדם הבודד במלחמה על צדקתו ולצערי, עם כל האי הנוחות שבדבר, את כלי הנשק הזה לא ניתן לקחת לו.