ממהנדס בניין לסמל התנועה הפלסטינית - וטרוריסט בינלאומי: מי היה יאסר ערפאת?

הפרק הבא בסדרה "מלחמה על הבית" (הערב ברשת 13) יעסוק במצור על לשכת יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, כתגובה לגל הטרור המדמם של האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות ה-2000. כדי להבין באמת מה הייתה עוצמתו והשפעתו של ערפאת באותן שנים, הכנו לכם תעודת זהות על האיש שהיה אחראי לרציחתם של רבים מאזרחי ישראל.

ילדותו ותחילת דרכו

ערפאת נולד כמוחמד עבד א-רחמאן א-ראוף אל-קודווה אל-חוסייני ב־24 באוגוסט 1929 בקהיר שבמצרים, על אף שהוא עצמו טוען שנולד בירושלים. ערפאת נולד למשפחת סוחרים מבוססת ומרובת ילדים. אמו, שהשתייכה למשפחת המופתי האנטי ציוני של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, מתה כאשר היה בן ארבע. אז עבר לגור בבית דודו בירושלים. מאוחר יותר, עם מות עבד אל-קאדר אל-חוסייני, שהיה מנהיג הכוחות הערבים באזור ירושלים בזמן מלחמת העצמאות, עזב ערפאת את לימודיו בהנדסה אזרחית שבקהיר, והחל ללמוד בין היתר קורס בהיסטוריה יהודית שבו התוודע לכתבים ציוניים, כמו זה של הרצל.

הקמת ארגון פת"ח

ב-1946 החל לרכוש כלי נשק ולהבריח אותם לתוך ישראל (פלסטינה דאז). לאחר מכן, התנדב ליחידה של "האחים המוסלמים", והספיק להצטרף לאגודת הסטודנטים הפלסטינים - שם אף שימש כראשה. לדברי ערפאת, הוא ביקש להילחם נגד ישראל עם הקמתה ב-1948, אולם צבאות ערב סירבו לקבלו לשורותיהם. ב-1956 גוייס לצבא המצרי והשתתף במלחמה נגד ישראל במסגרת "מבצע קדש". לאחר המלחמה נסע ערפאת לכווית, שם החל לעבוד כמהנדס ואף הקים חברה משלו. במהלך שהותו שם הקים את ארגון הפת"ח. הארגון הפך מאוחר יותר לזרוע הצבאית המובילה של "אש"ף" ("הארגון לשחרור פלסטין"), שהוקם ב-1964.

לשיטת ערפאת ומנהיגי הפת"ח, הדרך להשגת מטרותיהם הפוליטיות של הפלסטינים הייתה פתיחה במאבק מזוין נגד ישראל. תכלית המאבק המזוין הייתה כפולה: ראשית, ניסיון לגרור את מדינות ערב לעימות עם ישראל, בין היתר על ידי יצירת דעת קהל אוהדת בציבור הערבי. שנית, יצירת שינוי בתודעה של הציבור הפלסטיני מתבוסתנות ומפסיביות לתחושה של עם הלוקח את גורלו בידיו, וכך לטפח זהות לאומית פלסטינית. מ-1965 החל הארגון בהנהגת ערפאת ליזום פעולות טרור נגד ישראל.

הפיכתו לראש ארגון אש"ף

בשנת 1969 נבחר ערפאת ליושב ראש הוועד הפועל של אש"ף, ובכך הפך למעשה לראש אש"ף - תפקיד שבו החזיק עד למותו. בחירתו והשתלטות ארגוני ההתנגדות המזוינת בראשות ערפאת השליטה באש"ף את אידיאולוגיית "המאבק המזוין בישראל", במסגרתה קיים הארגון פעולות טרור כנגד מטרות ישראליות במטרה לשחרר את "פלסטין הכבושה", לבטל את קיום מדינת ישראל ולהחליפה ב"מדינה חילונית דמוקרטית" בה "יחיו ביחד בשוויון מלא מוסלמים נוצרים ויהודים".

בהמשך נמשכה התחזקותו של אש"ף, וממשלת ישראל החליטה על יציאה למבצע צבאי מוגבל. מאמצע יוני 1982 היו ערפאת ואנשיו נתונים במצור של כוחות צה"ל במערב ביירות. מנחם בגין קרא לו "האיש עם השערות על הפנים", ואמר שבתחושתו הפעולה נגד ערפאת שקולה למשלוח חיילים לבונקר של היטלר. במהלך המלחמה נעשו ניסיונות להרוג את ערפאת בהפצצות מהאוויר.

פניו לשלום? החתימה על "הסכם אוסלו"

בנובמבר 1988 הכריז ערפאת על מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה. חודש לאחר מכן השתתף ערפאת בעצרת האו"ם שהתכנסה בז'נבה, והודיע על נטישת דרך הטרור ועל הליכה בדרך השלום. זה היה הסימן הראשון לבחירתו של ערפאת בדרך מדינית. ב-2 באפריל 1989 נבחר ע"י האסיפה המרכזית של המועצה הלאומית הפלסטינית (הגוף המחוקק באש"ף) לנשיא מדינת פלסטין.

ב-1990 הכיר ערפאת, כיושב ראש אש"ף, באופן רשמי בזכות הקיום של מדינת ישראל. הכרה זו איפשרה את קיום המשא ומתן בין ישראל לאש"ף, שהוביל לחתימת הסכם אוסלו בספטמבר 1993. במסגרת הסכמי אוסלו עברו ערפאת ותומכיו מתוניסיה לשטחי יהודה, שומרון ועזה, והקימו בה את הרשות הפלסטינית כשלב ביניים בדרך ליצירת מדינה פלסטינית. בתמורה התחייב ערפאת להפסיק את המאבק המזוין. הסכם זה זיכה ב-1994 את ערפאת יחד עם יצחק רבין ושמעון פרס בפרס נובל לשלום.

הוויכוח הציבורי בישראל שהתנהל בעקבות ההסכם המדיני עם ערפאת היה חריף ביותר. דוברי הימין טענו כי הכנסת ערפאת ושוטריו החמושים לשטחים תחולל אסון, וזעמם הועצם בשל פיגועי ההתאבדות שביצעו מחבלים פלסטינים בתוך ישראל. רציחתו של יצחק רבין בידי מתנקש יהודי הייתה שיאה של המחלוקת הפנימית במדינה. ערפאת מעולם לא ערך ביקור רשמי בישראל ולא נכח בהלוויה, אך בא לנחם את משפחת רבין בביתה. הוא הרבה לציין אחר כך את יצחק רבין כפרטנר שלו ל"שלום האמיצים".

הפיכתו לראש הרשות הפלסטינית

ב-1996 כוננה המועצה המחוקקת הפלסטינית, וערפאת נבחר ליושב ראש הרשות הפלסטינית. ביולי 2000 נפגש עם ראש ממשלת ישראל אהוד ברק ב"קמפ דיוויד". השיחות עם ברק, שמטרתו השאפתנית הייתה השגת הסדר מדיני שיסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עלו על שרטון. גם במשך השנים שעברו מהסכם אוסלו ועד לאינתיפאדה השנייה, התבטא ערפאת בצורה מתסיסה בפורומים סגורים שונים, ודיבר על "ג'יהאד" בדרך לירושלים. כראש הרשות הפלסטינית, ערפאת נהנה משליטה על רוב התחומים הפלסטיניים ומסמכויות רבות שנבעו ממעמדו המשולש - יו"ר פת"ח, יו"ר אש"ף וראש הרשות הפלסטינית. לנוכח זאת, הועצם מעמדו של ערפאת בתור מייצגו של העם הפלסטיני, והוא נתפס בעיני רבים בישראל ובקהילה הבינלאומית בתור סמל הן של הבעיה הפלסטינית והן של פתרונה.

האינתיפאדה השנייה

מעמדו של ערפאת התערער במהלך האינתיפאדה השנייה, במהלכה הופרה תקופה של שקט יחסי, והפלסטינים חזרו לפעול בדרכים אלימות. מנהיגי ישראל האשימו את ערפאת בכך שארגן וליבה את האינתיפאדה, ובכך הפר את הסכם אוסלו. הם גם האשימו אותו בהסתה של הפלסטינים באמצעות מערכת החינוך ואמצעי התקשורת. בדצמבר 2001 החליטה ממשלת ישראל, בראשות אריאל שרון, כי "ערפאת אינו רלוונטי עוד". מאז גברו בישראל הקולות הקוראים לגרשו מתחומי הרשות. צה"ל אף הטיל מספר פעמים מצור על לשכתו ברמאללה. אולם למרות זאת, בשטחים, במדינות ערב ובמדינות רבות בעולם הוסיפו לראות בערפאת את מנהיג הפלסטינים. הוא המשיך להתראיין מלשכתו במוקטעה, להאשים את ישראל בטבח מתמשך של הפלסטינים ולדבר בגעגועים על "שותפי וחברי לדרך, יצחק רבין המנוח".

בעקבות פיגוע התאבדות קשה במיוחד במלון "פארק" בנתניה, בו נרצחו שלושים יהודים במהלך ליל הסדר, פתחה ישראל במבצע "חומת מגן" - במהלכו בודד ערפאת במשכנו במוקטעה ברמאללה. במהלך האינתיפאדה נעשה ניסיון לקצץ בסמכויותיו של ערפאת. אבו מאזן (מחמוד עבאס) מונה לראש ממשלה, אך התפטר כעבור 100 ימים, משערפאת סירב לסייע לו. בספטמבר 2003 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני לגרש את ערפאת בעקבות שני פיגועים קשים בצריפין ובקפה "הלל" בירושלים, אך החלטה זו לא יצאה לפועל, בין היתר, בשל לחץ בין-לאומי כבד.

הרעלה או מוות טבעי?

לקראת סוף אוקטובר 2004 הידרדר מאוד מצבו הבריאותי של ערפאת. ב־29 באוקטובר 2004 הותר לו לצאת לפריז לשם קבלת טיפול רפואי, ומאז הוטל ערפול על מצבו הבריאותי. לבסוף, ערפאת מת בבית החולים ב-11 בנובמבר. סיבת מותו של ערפאת הייתה שנויה במחלוקת: הטענה הפלסטינית הייתה שערפאת הורעל ע"י ישראלי. בשנת 2012, הוצאו עצמותיו של ערפאת מקברו על מנת לבדוק את סיבת המוות. אכן נמצאה כמוה גבוהה של פולוניום 210 בשרידיו, אך חוקרים מצאו שהוא מת בנסיבות טבעיות.