מנכ"ל ג'ון ברייס: לאחר "נטו משפחה" – דרוש "נטו הייטק"
מחקר שערכו לאחרונה משרדי האוצר והעבודה מצא שמרבית העובדים בהייטק הם גברים יהודים ממרכז הארץ. בשעה שקיים מחסור של עשרות אלפי עובדים בהייטק, המדינה חייבת להשקיע ולהגדיל את שיעור המגזרים, האזורים והמגדרים השותפים לענף ההייטק, אחרת היא תפסיק להיות התעשייה המובילה בישראל. טור מיוחד של זיו מנדל
תעשיית ההייטק המקומית מסבה לנו גאווה רבה. מרכישות ענק ועד פיתוחים משמעותיים, כנראה יש משהו במוח הישראלי שמקנה לנו יכולות טכנולוגיות משמעותיות. אך מי הוא אותו 'ישראלי' העובד בהייטק? האם כל החברה משתתפת בתעשייה המצליחה הזאת?
על פי מחקר שערכו לאחרונה משרדי האוצר והעבודה, נמצא שעובד ההייטק הממוצע הוא גבר יהודי המתגורר במרכז הארץ וגילו לא עובר את ה-40. בתקופה של מחסור אמיתי של עשרות אלפי עובדים בענף, תעשיית ההייטק המקומית לא נהנית מהמגוון הרחב שיש למגזרים השונים בחברה הישראלית להציע, ובשל כך היא נאלצת להעביר משרות רבות לחו"ל. בעבר, ההייטק הישראלי הרוויח מהשקעות נכונות, שוק קטן ועליות רבות שהזרימו מוחות רעננים לישראל. אך כיום, אם המצב הנוכחי ימשך ולא ישקיעו בגיוס עובדים נוספים, התעשייה הזאת רק תלך לאחור.
כאשר המדינה לא מנצלת את היכולת לייצר תעסוקה למגזרים רבים, היא מפספסת הזדמנות לחזק את הקשר עם המגזרים הללו, החשובים לכלכלה, לביטחון ולחוזק החברתי של ישראל. ניתן לקחת לדוגמא את הנשים הדרוזיות. אם המדינה תעודד את שילובן בהייטק היא תפחית משמעותית את בעיית התעסוקה בעדה, תגביר את שביעות הרצון ואת הרווחה. אותו דבר ניתן להגיד על הנשים החרדיות. במקום להתעקש על העסקת גברים חרדים, ניתן לעודד יותר ויותר נשים להשתלב בתעשיית ההייטק ולחזק את החוסן החברתי.
הכנסת מגזרים נוספים להייטק המקומי יכולה לפתור שתי בעיות חשובות - המדינה מרוויחה מקומות עבודה רבים המייצרים פרנסה מכובדת למגזרים הזקוקים לה, והתעשייה מרוויחה כוח עבודה נוסף שיענה על הצורך הגובר שלה בעובדים נוספים. על מנת לעשות זאת, שני הצדדים צריכים לבצע שינויים רבים וחשובים. המנהלים הבכירים בתעשיית ההייטק צריכים לדאוג שהמסר והצורך בגיוס מגוון רחב של מגזרים יחלחל ויובן בכל הרמות הארגוניות, מהסמנכ"לים ועד המגייסים עצמם. ניתן גם להציב יעדים למחלקות הגיוס שיעזרו להפחית את פסילת המועמדים רק על סמך מינם, מוצאם או גילם.
המדינה צריכה לפתח תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שמטרתה לעודד את כלל המגזרים בישראל לעבוד בהייטק. בראש ובראשונה צריך לדאוג לשיפור ושדרוג החינוך הטכנולוגי. צריך לפתוח יותר כיתות טכנולוגיות בתיכונים, להקצות לכך יותר שעות לימוד ולפתוח בקמפיין שיעודד תלמידים להירשם לכיתות הללו. לאחר מכן צריך להגדיל את כמות הסטודנטים הלומדים את המקצועות הרלוונטים במכללות ובאוניברסיטאות - מדעי המחשב, תארי ההנדסה השונים, עיצוב גרפי ועוד. בסופו של דבר, המדינה צריכה לעודד את העסקים עצמם להגוונה - גיוס ממגזרים נוספים על ידי תמריצים.
ברמת המקרו נדרשות פעולות בהתאם למגזר אליו פונים. כדי לעודד נשים ישנו צורך במהלך רחב שישלב את הבנות בכיתות הטכנולוגיות עוד בתיכון ובאמצעות כך לשנות את התדמית של ההייטק כתעשייה גברית. במגזר החרדי למשל צריך לחזק את לימודי הליבה ולהשקיע בשילובם במכללות ובאוניברסיטאות. כדי להגביר את העסקת המבוגרים צריכה המדינה לעודד את העסקים להגדיר לעצמם יעדי גיוס על פי גילאים.
בסופו של דבר המצב הנוכחי הוא לא גזירת גורל. בעזרת הפעולות הנכונות ושיתוף פעולה של הממשל עם התעשייה, קטר ההייטק יוכל להמשיך ולהוביל אותנו קדימה עוד שנים רבות לא רק בזכות יוסי מרמת אביב, אלא גם בזכות יוסף ממודיעין עילית, יסמין מקרית שמונה ויוסוף מנצרת.
כותב המאמר הוא זיו מנדל, מנכ"ל ג'ון ברייס הדרכה, מטריקס גלובל, מטריקס בדיקות ואוטומציה - חטיבת ההדרכה של מטריקס.