מחוף לחוף: משפחות שנסעו לשנה לטייל

תקופה קשה בעבודה, שגרה שוחקת וקשיים בגן של הילדה הובילו את משפחת כהן לעזוב הכל ולטוס למסע של שנה במזרח. "מראש הגדרנו שיוצאים לשנה, עזבנו את הבית בהוד השרון, עזבתי עבודה בתפקיד בכיר בהיי טק ורעייתי עזבה עבודה כמורה למשחק ושחקנית", מספר אמיר.

 

אמיר כהן ועדי פיין (בני 35) ושתי בנותיהם אריאל וקאמי (בנות 7 ו-5.5) יצאו למסע של שנה בהודו, נפאל, לאוס ותאילנד. "הגענו למסקנה שאנחנו רוצים לבלות יותר זמן עם הבנות במקום שיהיו במסגרות. הבנו גם שאנחנו לא באמת מאמינים במסגרות, אך בכל זאת שולחים את הילדות שלנו לשם", הוא מתוודה. "ידעתי שעדי רוצה לנסוע לתקופה ארוכה ואכן אחרי שהתחתנו נסענו לתקופה של תשעה חודשים בחו"ל וזה עשה לנו טוב, כך שפנטזנו על הפעם הבאה. הרגשתי שכל חיי אני חי בפיצול אישיות, מצד אחד כלוב הזהב של ההיי טק ומצד שני הקול שקורא לנדוד. זה חיידק".

 

 

ספר על הטיול

"החלטנו מראש לנוע כל חודש. התחלנו בצפון הודו ועברנו בהמשך לתאילנד. היה לנו חשוב לפגוש בדרך משפחות ישראליות עם ילדים", מספר אמיר.

 

מה גיליתם על עצמכם במסע?

"המסע היה מדהים וחיזק אותנו מאוד כמשפחה. עברנו למשל ללינה משותפת. היה כיף לגלות כמה מעט אנחנו צריכים בתרמיל, כי בעצם כמעט לא היה לנו כלום, היינו נטולי משא במסע. הבנו כמה מושגים כמו 'תרבות הצריכה' לא רלוונטיים לאושר. הבנו גם שנוכל להסתדר בכל מקום בעולם, ואחת המסקנות הייתה לעבור לקיבוץ בצפון עם החזרה ארצה. את המילה 'בית' החליפה המילה 'משפחה'. הבת שלנו אריאל אמרה שאנחנו כמו משפחה של ציפורים נודדות", אומר אמיר.

 

איך הגיבו הבנות?

"הן היו יחסית צעירות כשיצאנו למסע. דאגנו שיהיו להן ריטואלים קבועים לפני עזיבה של מקום ועם ההגעה למקום חדש. זו גם הסיבה שנשארנו כמה שבועות בכל יעד. לקראת הסוף היה להן קשה יותר ואריאל הבכורה ביקשה לעלות לכיתה א' בארץ. הילדות הרוויחו ידידות נהדרת ביניהן בזכות המסע", מספר אמיר.

 

מה הטיפ שלכם למשפחות שחולמות על זה?

"אין ממה לחשוש, היו לנו הרבה פחדים והם נעלמו ברגע שנחתנו, הרגשנו שדברים עובדים טוב יותר בכל הרמות, אפילו מבחינה רפואית - הבנות לא היו חולות יום אחד בכל המסע, ואילו בארץ הן היו חולות כל שני וחמישי. טיפ נוסף הוא לצאת למסע כשהילדים יחסית צעירים. לנתק ילד בן 13 מהחברים שלו זה הרבה יותר קשה. פגשנו משפחה עם בן 13 שבמשך שנה שלמה היו כעוס על ההורים שלו", מסכם אמיר.

 

 

משפחת ורד נסעה ליעד הרבה פחות שגרתי למסע משפחתי ארוך - אנגליה, ספרד ופורטוגל. אורי ורד (49), איש הייטק שעשה הסבה לפני כשבע שנים והפך למטפל וואטסו, רויטל ורד-טבע (46), מפיקה ומעצבת תאורה, שעשתה הסבה גם כן לפני כשבע שנים והפכה למעסה רפואית, "שמפרקת אנשים ומרכיבה אותם מחדש, טוב יותר", כהגדרתה, ארזו הכל וטסו עם אלה (10) וינאי (8) למסע ארוך.

"לפני שש שנים עברנו לאזור בנימינה מתוך מטרה להעניק לאלה חינוך אחר, אנתרופוסופי, כזה שחשבנו שמגיע לילדה ייחודית כמוה", מספרת רויטל, שכתבה את קורות המשפחה גם בבלוג ייחודי (חפשו בגוגל "משפחה בהרפתקה"). "עם זאת, עזבנו חיים שלמים, קריירות, מרכז טיפולים משותף, חברים ויצאנו לחפש חיים עם משמעות גדולה יותר, ירוקה יותר".

לדברי רויטל, הקמת מרכז הטיפולים הייתה כרוכה בהשקעה נפשית וכספית גדולה ולאחר כמה חודשים גילו שחוזה השכירות שעליו חתמו היה לא חוקי ונאלצו לצאת למאבק כספי ממושך ויקר. "באפריל 2015 הסתבר שעלינו לפנות את העסק תוך ימים ספורים", מספרת רויטל על הרגע שהוחלט בו לצאת למסע, "אורי הלך למפגש דמיון מודרך ואני למפגש תטא הילינג, שנינו שאלנו את השאלה 'לאן עכשיו?' ושנינו חזרנו עם אותה התשובה: היקום זימן לנו הזדמנות יוצאת דופן, שיחרר אותנו מכבלינו החומריים ואפשר לנו לצאת לטיול של 'אחרי צבא', שמעולם לא עשינו. מכרנו כל מה שאפשר, קנינו כרטיסים ויצאנו לדרך".

איך נבחר היעד למסע?
"טיילנו שישה חודשים בסך הכל. היינו כחודשיים בחווה בוויילס באנגליה, תרנו את פורטוגל לאורכה ולרוחבה, התנדבנו בשתי חוות כחודשיים, נפשנו שבועיים באי מדירה, חצינו מפורטוגל לברצלונה דרך החוף ושהינו בברצלונה כשבועיים. בחרנו באנגליה אחרי שפנינו לחוות סוסים בכל רחבי אירופה כי יש לאורי הכשרה בינלאומית וניסיון של 10 שנים באילוף סוסים, ושאלנו מי יקבל אותנו לחודש-חודשיים ויעניק לנו קורת גג בתמורה לעבודה. התשובה הראשונה הגיעה מוויילס, אז לשם טסנו", מספרת רויטל.

מה הייתה מטרת הטיול?
"כיוון שהעסק שלנו ירד לטמיון ועמו היכולת שלנו להתפרנס, לקחנו פסק זמן לחלום הבא. עשינו חשבון וגילינו שאם הילדים לא ילכו לבית הספר ולגן הפרטיים והיקרים ואנחנו לא נצטרך לשלם שכר דירה, חשמל, ארנונה וכדומה - ההוצאות שלנו יקטנו פלאים ונוכל להגשים את החלום לטייל. המטרה הייתה לקחת פסק זמן ולנקות את הראש ולחשוב לאן ממשיכים מכאן", אומרת רויטל, "טיילנו המון בטבע, נהנינו מאטרקציות, אכלנו אוכל פשוט (הרבה פירות וירקות שאת רובם אספנו בחוות ומסביבן), קנינו אוטו".

מה הופתעתם לגלות על עצמכם?
"אוהווווו!", מכריזה רויטל, "הדבר הכי חשוב שגילנו הוא שטוב לנו ביחד. ממש טוב. 24/7, בלי הפסקות נשימה. הדבר השני היה ההבנה שהיקום עשה לנו טובה שעצר אותנו כמו שעצר. אורי ואני היינו מחויבים לעסק, לעבודה ולמשפחה בצורה כזאת שכנראה הייתה מכלה אותנו (ואת הזוגיות והמשפחה) אם לא היינו עוצרים. אורי שמח לגלות כי למרות שלקח הפסקה ארוכה מהעיסוק בסוסים הוא עדיין מעולה בתחום. הופתענו מהקפיצה הענקית שעשו הילדים בהמון תחומים: אלה למדה לקרוא ולכתוב תוך שבועות והתגלתה כתלמידה נפלאה, ינאי התחיל לדבר אנגלית. שניהם התחזקו פיזית בצורה יוצאת דופן".

לא קשה להיות יחד כל הזמן?
"לנו לא היה קשה. להיפך, היה לנו כיף גדול, למרות שחיינו בחללים קטנים ממש. המקום הכי מאתגר היה בקתה של 4 מטר על 4 מטר על ראש גבעה פרוצה לרוחות מקפיאות, כשהשירותים והמקלחת בחוץ", מספרת רויטל.

מתי החלטתם שדי וחוזרים?
"חזרנו כשהצטרפו מספיק נסיבות שאותתו שהגיע זמן לחזור. הכסף בבנק החל לאזול, הסבתות והסבא ביקשו שנחזור להפסקה מרוב געגוע, הרשויות באיחוד האירופי הקשו על בקשתנו לוויזה לשלושה חודשים נוספים, אירוע משפחתי עמד להתקיים באפריל והילדים כבר התחילו לדבר על לחזור לבית", היא מספרת.

 

מה היו תגובות הסביבה?
"התגובה השכיחה הייתה שאנחנו אמיצים. היו גם כאלו ששאלו 'מה יעשו הילדים בלי מסגרת?' ויש כאלו שפסקו שאנחנו חסרי אחריות, אבל אלו היו בודדים", אומרת רויטל.

 

מה הטיפ שלכם למי שחולם על מסע משלו?
"היו אמיצים, סימכו על עצמכם ועל ילדיכם. החיים זה עכשיו כי מחר אתם עלולים למות מסרטן/מחבל מתאבד/ ייאוש", מסכמת רויטל.

 

 

איילת ואורן קופל-להב (46), וילדיהם איתם (14.5), אראל ואדר (תאומים בני 11) ואשכר (10) יצאו  למסע ארוך במרכז אמריקה - קוסטה ריקה, ניקרגואה, פנמה וקולומביה. אורן ואיילת, המלווה נשים ומשפחות בלידה, הנקה והתפתחות בהתמחות של תאומים, החליטו לעזוב את הקהילה הקטנה שבה חיו בקיבוץ צבעון בגליל ולצאת להרפתקה.

 

"עמדנו בפני צומת של החלטות לגבי החינוך של הבנים שלנו ולגבי הרעיון של בניית בית ונטילת משכנתא, עניין שהתנגדנו אליו. אלו שני הדברים שדחפו אותנו, בעיקר אותי, לקבל את ההחלטה לעשות שינוי", מספרת איילת, "אורן, שהוא איש מחשבים, הגדיר את זה כריסטרט לחיים. לא ידענו לכמה זמן ולאן לנסוע, וכחצי שנה לפני המסע החלטנו לנסוע לקוסטה ריקה. הרגשתי שהמזרח הרחוק פחות מתאים לילדים שלנו. בדיוק גילינו שדירה של חבר מתפנה בקוסטה ריקה ושנוכל להיות שם בחודש וחצי הראשונים, כך שמבחינתי היקום סידר לנו את הנסיעה".

 

מה כללו ההכנות?

"נפטרנו מרוב הרכוש שלנו, מסרנו ומכרנו את הרוב. ארזנו שתי מוצ'ילות ושתי מזוודות וכל אחד לקח תיק גב אישי, לקחנו טאבלטים ומחשב נייד ויצאנו אל הלא נודע. הרעיון הוא לצאת מהמקום המוכר והשגרתי. ואכן לא היה קל, לפחות בהתחלה", מספרת איילת.

 

איך התחיל המסע שלכם?

"התחלנו בצד הקריבי והמאתגר של קוסטה ריקה, שהיא מדינת ג'ונגל, כך שהתמודדנו לא מעט עם הטבע, המרחקים, השהות המתמדת עם הילדים, בלי סבא וסבתא, בלי חברים מוכרים, בלי מסגרות חינוך", נזכרת איילת, "מעבר לאתגר הגיאוגרפי, הביחד היה מקור ללא מעט משברים בהתחלה והייתי צריכה להזכיר לעצמי שבחרתי בזה. לקח זמן אבל גיליתי מחדש את הילדים שלי, הייתה לי ההזדמנות לראות צדדים שלא הכרתי בעבר ואולי לא הייתי מכירה אם לא היינו יוצאים למסע", היא אומרת.

 

מה עוד למדתם?

"למדנו להוביל את הילדים שלנו בבטחה, גם במקומות לא מוכרים ולא מתוירים כמו ניקרגואה. הילדים למדו אנגלית וספרדית, למדנו על תרבויות מרתקות, על גיאוגרפיה, על זואולוגיה, על בוטניקה ולמדנו להסתדר עם מעט. הכרנו המון אנשים בדרך ואפילו גרנו עם עוד משפחה ואירחנו מטיילים במסגרת קאוץ' סרפינג. הבן הבכור אפילו ביקש ללכת לבית ספר אמריקאי בקוסטה ריקה והייתה לו חוויה נפלאה. המסע הסתיים בתום תשעה חודשים, בעיקר כיוון שהבן הבכור רצה לחזור ארצה לחברים שלו", מספרת איילת.

 

מה הטיפ שלך למי שחולם לצאת למסע דומה?

"העיתוי מבחינת גיל הילדים חשוב מאוד. בעיני, לא מומלץ לצאת עם תינוקות רכים שדורשים טיפול מתמיד. עדיף לצאת עם ילדים עצמאיים. בנוסף אני חושבת שלא כדאי לפחד מהפחד, אלא להתחבר לתחושה הזו. כדאי לרכוש כרטיסים ולהתקדם משם. בגדול, מבחינת תקציב, יש שתי דרכים להתנהל: הראשונה היא לקחת את כל החסכונות ולטייל על חשבונם והשנייה היא לדאוג לייצר הכנסות פסיביות או לעבוד און-ליין תוך כדי. את המסע הזה ערכנו בדרך הראשונה, אבל כיוון שיצר הנדודים עדיין פועם בנו, אנחנו כבר מתכננים מסע נוסף בדרך השנייה", היא מסכמת, "כיום אני מלווה משפחות במסע אל המסע שלהם ומייעצת למי שרוצה לצאת לטיול דומה".

 

 

מיה הוד-רן, תרפיסטית, מטפלת בפסיכודרמה, עובדת עם נוער בסיכון ובעלת הבלוג "הורים מלידה", נסעה עם יאיר בן זוגה, גפן (7.5), מיתר (5) וכרם (3) לאוסטרליה, ניו זילנד והודו למשך שנה. "שנים חלמתי על זה, מהדייט הראשון עם יאיר דיברתי על זה. לפני כשנתיים, כשגפן היה בן חמש וחצי, אמרנו שאם זה לא ייצא לפועל עכשיו - זה כבר לא יקרה. זה היה לפני שההורים שלנו מזדקנים ולפני שהילדים שלנו גדלים ולא ירצו לבלות איתנו. החלטנו שהילדים נמצאים בגיל קריטי בגדילה שלהם ושחשוב שהם יבלו איתנו כמה שיותר. עזבתי קליניקה משלי ויאיר עזב עבודה ויצאנו לדרך", מספרת מיה.

 

מה הקושי הגדול ביותר במסע?

"היה קשה פיזית בגלל גיל הילדים. לקחנו בוסטרים ותיקים ולרדת עם שלושה ילדים ישנים מהמטוס ועם כל הציוד זה לא פשוט. זה לקח לנו כחצי שנה לתכנן את הטיול, לעזוב את הבית, לארוז ולחשב את כל החישובים הכלכליים. למשל, החלטנו מראש לקנות קרוואן ורכב ולא לשכור, החלטה שחסכה לנו כסף רב", מספרת מיה. "ההורים שלנו חששו, אבל העובדה שנסענו למדינות מערביות כמו אוסטרליה וניו זילנד בהתחלה הקלה על כך ולראייה הילדים ואנחנו לא היינו חולים אפילו פעם אחת. קושי נוסף היה להיות עם הילדים כל הזמן ללא הפסקות או עזרה, אבל זה לימד אותנו על עצמנו, למשל מה סף הסבלנות שלנו, והילדים מצידם למדו להעסיק את עצמם גם בטבע, בים או בחוץ, בלי שום אטרקציה. נכנסנו למוד של ביחד ולמדנו לייצר זמן איכות משפחתי, זמן איכות זוגי ולהתחשב בצרכים האישיים של כל אחד. קושי נוסף הוא במעברים, וזה היא דווקא לנו המבוגרים - בכל מקום צריך להסתגל לשפה, לתרבות, להפרשי שעות, למטבע אחר וכך הלאה", מספרת מיה.

 

למי מתאים למסע כזה?

"רבים פונים אלינו להתייעצות בזכות הבלוג שלי, שבו אני מספרת על המסע שלנו. המסע הזה מתאים למי שמאורגן. המבחן הוא האם אתם מצליחים להתארגן בבוקר בנחת ובלי צעקות ובלגן, כי מסע כזה, מעבר לכיף, זה אומר הרבה ארגונים פנימיים וחיצוניים, הרבה ניירת, הרבה בירוקרטיה. התנאי השני הוא להיות בראש אחד עם בן הזוג. זה לא שאין מריבות, אבל חשוב לדעת להיות ביחד 724", מסכמת מיה.

 

 

מיכל ולורו לוביו יצאו לפני כשנה עם בנותיהם, מאיה ואמילי (13 ו-9), להפלגה ארוכה דרך מדינות הים התיכון עד האוקיינוס האטלנטי, ובזמן כתיבת שורות אלו הם נמצאים באי גוואדלופ, השייך לאיים הקאריביים. מיכל עזבה עבודה כרופאה ולורו עזב את עבודתו כימאי כדי להגשים את ההרפתקה הייחודית הזו. הם גם מתעדים אותה בבלוג שלהם: www.catamaia.com. "שנינו חלמנו שנים על הרעיון והרגיש לנו נכון לצאת לפני שנה, לפני שהילדות גדלות. באורח החיים הרגיל אנחנו עובדים קשה מאוד ולא רואים אותן מספיק", מספר מיכל על הטריגר לצאת למסע הייחודי שלהם.

לדברי מיכל, את המסע הימי תכננו במשך שלוש שנים ויצאו לדרך עם עוד חמש משפחות על גבי חמש סירות נפרדות. הם נפגשים איתן במהלך העגינות בנמלים שונים בדרך, כך שלילדות יש מפגשים חברתיים. "אנחנו נפגשים ונפרדים לאורך כל המסע, לצד אוטונומיה מאוד גדולה", מספרת מיכל, "הפכנו קטמארן באורך 10 מטרים לבית שלנו ויש לנו סדר יום קבוע הכולל לימודים בבקרים וביתר הזמן אנחנו מבלים - קופצים למים, צוללים, משנרקלים, גולשים ומטיילים על החופים במדינות השונות". המסע שלהם שונה במקצת, בשל ההתמודדות גם עם הים. כך למשל יצאה המשפחה דרך מיצרי גיברלטר לאוקיינוס האטלנטי, בדיוק באותו אופן ובאותה תקופה כפי שעשו זאת מגלי הארצות הדגולים.

מתי אתם מתכננים לחזור?
"אנחנו וגם הבנות כבר מתגעגעות, קבענו לחזור בעוד חודשיים-שלושה ,אבל כנראה נאריך כי אנחנו עוד נהנים מהמסע", אומרת מיכל.

 

מה העניק לכם המסע כמשפחה?
"נראה לי שבעיקר השהות יחד עם הבנות בלי הלחצים החיצוניים שקשורים לחיי היום-יום ובלי המסגרות השונות. הטיול הזה מאפשר לנו לחוות עם הבנות חוויות משותפות וללוות אותן הרבה יותר מקרוב בעולם שלהן. בנוסף, אורח החיים הזה מלמד את כולנו להיות יותר קרובים לטבע. ההפלגות והחיים בסירה גורמים לנו להיות תלויים במזג אוויר, אנחנו מייצרים את האנרגיה שלנו בעצמנו (חשמל ומים) ולעתים גם את המזון (אופים לחם, דגים דגים, מלקטים פירות). זה גם מלמד אותנו להיות פחות חומרניים, כיוון שיש מגבלת משקל על הסירה. לכן אנחנו מקפידים שלא לאגור חפצים. חוץ מזה, אנחנו מבקרים במקומות מופלאים, כמו יערות גשם, הרי געש, איים נידחים, שוחים עם צבי ים ודגי מנטה ונחשפים לתרבויות שונות", מספרת מיכל לסיום.

 

 

רגע לפני שאתם נוסעים - רשימת טו דו

• ביטוח לאומי - להסדיר מראש תשלום מלא לכל התקופה.
• ביטוח נסיעות - כנ"ל.
• הום סקולינג - בחלק מהמקרים צריך לקבל אישור ממשרד החינוך ולעדכן את קצינת הביקור הסדיר בעירייהבמועצה. לעתים נדרשים הילדים להראות עם שובם בקיאות בחומר הנלמד כדי לעלות כיתה עם בני גילם.
• קופת חולים - להסדיר את הזכויות שלכם ואת התשלום.
• זיקה לישראל - בחלק מהמדינות, בדרך כלל באירופה ובארצות הברית, תידרשו להראות שיש לכם זיקה לארץ בדמות נכס על שמכם, פיקדונות בבנק וכדומה.
• ויזות - לחלק גדול מהמדינות נדרשת ויזת תייר המונפקת מראש במדינת המוצא.
• חיסונים ותרופות.