לא צריכה שיחמיאו לילד שלי בפייסבוק

הפואמה

אנשִים שֶאַני בכלל לא מֵכִּירָה
שוֹאַלִים
״מָה עִם הָילֶד שְלַך? 
למָה אַת לְא מָעַלה תמוּנָה?״

פְּעַם שמַעתִי מִישהִי לוֹחשֶת בְּסֶתֶר
״אוּלי הַילד שְלַה בּכְלל לא בּסדֶר?״

וְאַנִי? אַנִי לְא מִתְבּיישֶת: 
מֶספרֶת לַהם עָל אוֹבְדָן הַפְרַטִיוּת 
וּפּדוֹפְילִיה בּרשֶת. 

אַז זֶה אוּלי מִתְנָשֶא
וְאוּלי עִילָאִי
אַבְל הָילֵד הַזֶה
הוּא שֶלִי

לא צריכה שיגידו לי שהוא חמוד

את הטקסט המקסים הזה בהשראת "הילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס, כתבה הבוקר כתבת האוכל של טיים אאוט תל אביב נועה רוזין בעמוד הפייסבוק שלה. רוזין בת ה-30, הפעילה ברשתות החברתיות ובאינסטגרם, היא אמא לאורי, בן השנה וחודש ומשיטוט בפרופיל הפייסבוק שלה ובאינסטגרם הצבעוני ומעורר התאבון שלה, קשה לדעת שהיא אם.

"אני עוד רגע בת 30 ובאופן טבעי הפיד שלי מתמלא בתמונות של ילדים. עוד לפני שהייתי אמא מעולם לא התעורר בי צורך לעשות לייקים או להגיב "איזה חמוד" על תמונה של ילד של חברה. העלאת תמונות לרשת כמו דורשת ממך, כחבר וירטואלי, להגיב לתמונות באופן סיסטמטי: "איזה יפה", "אין דברים כאלה", "מה זה המתיקות הזו" - כמה אפשר לכתוב את התגובות האלה? מעבר לכך, זה לא מרגיש לי טבעי. אין מה לעשות - ילדים של אחרים זה משהו שתמיד יהיה פחות אטרקטיבי מהילדים שלך. אני לא מעלה תמונות של אורי כי אין לי את הצורך לשמוע כמה הוא חמוד ומתוק - אני יודעת את זה לבד. יש לי את המשפחה והחברים שיחזקו לי את הרגש האימהי הגאה וזה מספיק לי."

בטח יש עוד סיבה לכך שאת לא רוצה להעלות תמונות שלו לרשתות החברתיות

"אני חושבת שיש גבול מסויים של פרטיות אותו אני לא רוצה לעבור. כבר היום כששולחים קורות חיים על מנת להתקבל לעבודה, המעסיקים הפוטנציאליים בודקים כל נוכחות ברשת, ממש הופכים כל סלע. עוד 20 שנה מעכשיו כשאורי יעשה את אותו הדבר, למה שהמעסיק שלו יראה אותו משתכשך ערום בבריכה של סבא וסבתא שלו? חשוב לציין שאני משתמשת בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם שלי לקידום מקצועי בתחום האוכל והתקשורת וההפרדה הזו חשובה לי."

הפוסט המקורי