שלטון גיבורי העל של הילדים
עזבו אתכם ממיכל הקטנה או יובל המבולבל. אצל מיכאל, הבן של רוני, מככבים עכשיו רק כוכבי על, שהשתלטו לו ולה על החיים. האם זה לטובה או לרעה? תשפטו אתם
"לא רוצה חולצה חלקה, רוצה חולצה עם ג י ב ו ר י ע ל!!!", רוטן בן השלוש וחצי ב-RUSH HOUR של בוקר. כבר חודשים שכל מה שמעסיק אותו זה ז'אנר גיבורי העל ובדגש על סופרמן, באטמן וספיידרמן, אותו הוא מחקה על בסיס קבוע, כולל קפיצות, זינוקים וטיפוסים. לצד גיבורי העל תופסים מקום של כבוד צבי הנינג'ה, שהייתי בטוחה שכל עיסוק בהם נכחד במילניום הקודם, אבל גיליתי שלא רק שהם מככבים ב-VOD ובערוצי ילדים נבחרים, גם במרצ'נדייז מקומם לא נפקד, בטח לא בשביל מיכאל.
אם עד לפני חצי שנה מי שהקסים את מיכאל יותר מכולם היה מיקי מאוס, הידוע בכינויו "מיקי יאוס", היום חולצות מיקי מאוס, פו הדוב ושלל דמויות דיסני הגנריות נדחקות לאחורי שידת המגירות ולא רואות אור יום. כל חפץ שיכול להיות ממותג גיבור על נכנס לרשימת הקניות שלו, ואני מרגישה שאני מקדימה את שנות העשרה שלו באי אלו שנים. בכל בוקר בגן אני מקבלת סקירת גיבורי על מה יש לכל ילד, שאחריה מגיעה רשימת דרישות לרכישת שלל מרצ'נדייז של גיבורי על, אותה אני מספיקה לשכוח.
במסגרת ההתלהבות ואחרי שרכשתי לו שלל חולצות של גיבורי על, תחתונים, פאזלים ובקבוקי שתיה, הוא טורח להראות לכל מי שמדבר איתו בגן או בבית את חולצת גיבורי העל שלו, חושף גרביים מצוירים ולפעמים, אם הוא במצב רוח של שיתוף, מראה את הסמל שעל התחתונים שלו, ואני, רק מהמחשבה נקברת מאי נעימות.
אם נניח בצד את האלימות, המסר שגיבור העל הפרטי שלי מפנים הוא בעיקר שגיבורים עוזרים לאחרים. אה, וזה שהם הכי חזקים בעולם. מאחר שנכון לעכשיו הוא לא בקטע של להיות גיבור על כדי להשיג בחורות אלא יותר בעניין של לרוץ, לקפוץ, לעשות תרגילים ולהפגין שרירים לכל מי שרק מתייחס אליו, אני בינתיים בסדר עם זה. מה שתכלס מטריד אותי, זו הבחירה בדמויות גבריות, מצויירות ומופרכות כמודל לחיקוי. יאמר לזכותו שאתמול הוא אמר שהוא ספיידרמן ואני וונדרוומן, אבל מהמחמאה הזו ועד העובדה שגיבורי העל האלה מנהלים אותו ואת שאר בני הבית, יש אמצע והוא מרגיז.
כתוצאה, התחביב של הגיבור הכולל הרכבת פאזלים הפך את פינת המשחקים לאימפריה של פאזלים בכיכוב כל גיבורי העל שנודעו עם דגש לספיידרמן וסופרמן, עם דרישה לענק הירוק וגם את השם פלאש כבר שמעתי לא פעם. נאלצתי לצפות איתו בפאסט פורוורד בסופרמן 1 כדי שיוכל לצפות רק בחלקים בהם הוא עף, מרים מכוניות או סתם מפוצץ דברים בעזרת קרני הלייזר הכה הגיוניות שיוצאות מהעיניים הכחולות שלו, מה שגרר כמובן השוואות בלתי נמנעות של, "אמא, לסופרמן יש עיניים כחולות כמו שלי! גם אני יכול להוציא לייזר מהעיניים?", שאלה שגררה קצת פרצי צחוק ובעיקר תהיה מתי העסק הזה יגמר כבר.
יובל המבולבל - out. סבא - in!
אני מודה שאחרי שנה שלמה שבה הילד דרש בתקיפות לראות תוכניות שלמות של יובל המבולבל ברצף, תוך דקלום ושירה של מיטב הלהיטים של הכוכב, גיבורי העל קצת פחות מפריעים לי בעור התוף והשפה לפחות תקינה בתרגום. פתאום גיבורי העל דחקו החוצה את מיקי, דוד חיים, רויבוי ומיכל הקטנה, כבר לא שומעים בבית שירים סמי אידיוטיים בלופ, אבל במקומם קיבלתי עולם שלם וממותג.
מצד שני, צבי הנינג'ה שמוציאים ממנו את הלוחם העז, שמנסה כל מיני תנועות של כאילו קראטה, הביאו אותו לבונדינג רציני עם אבא שלי, סבא שלו, שעוסק בקראטה כבר כמעט 50 שנה ורק מחפש מי שיבקש ממנו להדגים תנועות. אבא שלי כמעט התעלף מעונג כשהוא ראה איך העיניים של מיכאל נוצצות כשהוא הדגים לו סדרת תנועות ידיים. ואם גיבורי העל מצליחים ליצור מערכת יחסים קרובה בין הבן שלי לאבא שלי, מי אני שאתנגד לרכישה מרוכזת של מרצ'נדייס מיותרים?
