עולם הפייק ניוז של תמונות האינסטגרם והפייסבוק

חברה סיפרה לי שהיא ממש בדיכאון בכל פעם שהיא נכנסת לאינסטגרם או לפייסבוק. "לכולם יש חיים כאלו מדהימים, ורק שלי משעממים", אמרה לי, "כולן כאלו מהממות, יוצאות למלא חופשות מדהימות, הילדים מושלמים... מה אני עושה? מדי פעם יוצאת עם בעלי לאיזו מסעדה".

"אבל את יודעת שזה לא אמיתי מה שאת רואה בתמונות, נכון"? נכנסתי להכניס בה בינה.

"ברור שזה אמיתי. הן נמצאות בהשקות, יוצאות לחופשות. אני יודעת שהרוב עושים קצת פוטו שופ, אבל אי אפשר לזייף את החיים".

אז זהו - שכן!

חברה אחרת שלי חזרה מאיטליה אחרי חופשה עם הילדים, שתועדה באופן מלא באינסטגרם כמה פעמים היום. "את חייבת לספר לי איך היה?", דרשתי ממנה, "התמונות מדהימות. אני חייבת המלצות, כי נראה שהייתם במקומות שווים במיוחד".

"היה פשוט דוחה", הפתיעה אותי. "התמונות האלו בהם את רואה את הבת שלי עם גלידה, צולמו בשבע בבוקר!!! היה חם למות. הילדים התנהגו נורא, ורק גלידה השתיקה אותם".

"אבל... המלון... הנופים...", הקשיתי.

"המזגן לא עבד בחדר, היו פקקים נוראיים בכל מקום. בקיצור, היה סיוט", סיכמה.

בעולם הפייק ניוז מה שאנחנו רואים בתמונות רחוק מלהיות במציאות. חזרתי לאחרונה מאמסטרדם אחרי שהעליתי כמה תמונות לרשתות החברתיות. כולם היו בטוחים שהיה לי מדהים. אז זהו, שלא!

היה נחמד להיות קצת לבד עם בן זוגי ובלי הילדים, האוכל היה מצויין, אבל מזג האויר היה גשום וסוער ומבאס, וזו בטח לא היתה אחת החופשות הטובות שלנו.

מה אני מנסה להגיד?

אנחנו משווים כל הזמן את החיים שלנו לאחרים דרך העיניים של הרשתות החברתיות. אבל, כשזה נוגע לילדים, זה נהיה מסוכן. הם רואים לאן הם לא הוזמנו, הם אובססיביים לגבי איך שהם נראים, הם עסוקים בלהצטלם במקום לחיות את הרגע והם כל הזמן מזייפים - את החיוך שלהם, את ההנאה שלהם, את הפוזה מול המצלמה.כשנדרשתי לחתום על אישור לצלם את הילדים שלי בחוגים ובמוסדות הלימוד, רשמתי בפירוש שאני לא מאשרת. לא בגן, לא בטיול בית ספר ולא בטקס יום הזכרון. פשוט לא.

אנחנו מצלמים אותם כל הזמן, מתעדים כל אירוע בחייהם, אז נראה לי שגם ככה אנחנו מגזימים. אבל כשאני מצלמת, אני בשליטה. אני מחליטה אם להעלות לרשתות החברתיות או לא. אני בוררת את התמונות המחמיאות והטובות ביותר ומקבלת את הסכמתם אם אני מעלה תמונה שלהם. על האחרים אני לא סומכת.מעבר לזה, לא בא לי שהבת שלי בת החמש תעשה פוזות למצלמה גם בגן ובזמן כל עבודת יצירה או חוג מוסיקה. לא רוצה לראות כל דקה ביום מה היא עושה. כל מה שחשוב לי זה שהיא תלך בשמחה ותחזור מאושרת. אני מאמינה שאם זה המצב, אני לא צריכה תיעוד מצולם ואני באמת ובתמים מאמינה שהצוות עושה ככל יכולתו להנעים את זמנה.

חוץ מזה, מי רוצה 60 תמונות בווטס אפ מדי יום? לא אני!