שיעור בסיבולת: ילדים ישראלים מתמכרים לטריאתלון

בזמן שכל החברים שלהם מבלים את החופש הגדול במשחקי בריכה - הם מעדיפים לשחות במסלול הסגור; כשהמשפחה נוסעת לטיול - הם תמיד ייקחו איתם נעלי ריצה או אופניים; ושכולם עדיין ישנים - הם כבר משכימים לאימון בוקר מפרך. עבור כ-3,000 ילדים בישראל, הספורט המועדף הוא לא כדורגל, כדורסל או טניס. הוא אחד מתחרויות הסיבולת הקשים ביותר שתופס תאוצה בשנים האחרונות ומשלב שלושה ענפי ספורט במקשה אחת - לטריאתלון.

למי ששואל מה לילד בן 7 ולאחד ממקצועות הספורט התובעניים ביותר, מומלץ להירגע: בדיוק כמו בענפי ספורט אחרים, גם הטריאתלון מחולק לגילאים, רמות ומידת תשוקה. "טריאתלון נתפש כענף סיבולת קשה וסיזיפי, אבל האמת היא שכל ילד יכול למצוא את מקומו בתחרות גם אם הוא לא רכב או שחה מעולם", מסביר רן אלתרמן, בעלים ומאמן ראשי של קבוצת "אלתרמנ'ס" בשורותיה מתאמנים מאות ילדים ובני נוער.

רן אלתרמן, בעצמו אלוף ישראל בטריאתלון לשעבר, סבור שמידת התשוקה של הילד היא זאת שעושה את ההבדל. "לי, כמקצוען, לצאת לאימון ריצה או רכיבה על אופניים זה נראה מובן מאליו, אבל אני כל הזמן מזכיר לעצמי שהילדים האלה עדיין לא מקצוענים וזה שהם קמים בשעה חמש בבוקר כדי להכין ציוד - על זה מגיע להם כל הכבוד". אלא שגם אלתרמן מבין שאותה תשוקה עלולה גם לפתוח פערים בין הילדים. הרי אסור לשכוח שמדובר בספורט תחרותי מאוד שמעמיד בסופו של דבר, את הילדים להתמודד לבדם מול מערך הציפיות של עצמם. ללמד את הילדים להתייחס למשמעויות התחרות והניצחון, הוא סבור, הוא אחד מתפקידיו הראשיים כמאמן.

"למאמנים רבים יש נטייה לבחור את הילדים הטובים ביותר ואם בגיל 10 הוא לא אלוף ישראל, אז פחות משקיעים בו. המטרה שלי היא לגרום להם לחלום ולהאמין בעצמם, ורק אחר כך להשיג. אם דוחפים אותם אל הקצה בגיל מוקדם התוצאה לאורך זמן תהיה אחת: שחיקה".

כמה זה עולה לנו?

יעל (12) מרעננה, זוכרת היטב את היום בו התחילה להתעניין בטריאתלון לפני שלוש שנים. "אמא שלי מתחרה בעצמה ויום אחד היא לקחה אותי למפגש של הקבוצה שלה בקאנטרי. היו שם המון ילדים שהתחרו אחד בשני בריצה ושחייה. החלטתי לנסות וזה היה ממש כיף. אמא שלי ביקשה ממני לעשות 10 אימונים לפני שאחליט אם אני רוצה להתמיד באימונים או לא. מאז כמעט לא הפסדתי אימונים".

ברזומה של יעל יש כבר שתי מדליות כסף בתחרויות טריאתלון שנערכו לבנות גילה ואין לה שום יומרות לעצור כאן. "ברור שאני קצת שונה מכל החברות שלי, אבל הכי חשוב שכיף לי ואני עושה את מה שאני אוהבת. המטרה שלי היא לעשות תחרות 'איש ברזל' כשאגדל, זה כמו טריאתלון - רק ארוך וקשה יותר".

החלום של יעל מוכר היטב לניר יגודה, מאמן טריאתלון ותיק שמפעיל שלוש קבוצות תריאטלון לילדים. יגודה סבור שעודף המוטיבציה של הילדים הופך לאתגר אמיתי כשהם מגיעים לגיל 14 ועולים בקבוצות הגיל. "בגיל 14-15 הילדים הופכים להיות מאוד תחרותיים ואם הם לא מנצחים בתחרויות, אז הם מתחילים להשקיע פחות ולהתעניין בדברים אחרים. זה פספוס גדול כי אין היום בארץ מסגרות מתאימות לחובבים שלא מכורים לניצחון. יש לי ילדים שמתאמנים היטב אבל חוששים להתחרות כי נמאס להם לסיים במקום ה-40 או ה-50".

אז מה עושים? יגודה אומר שכדאי לראשי הענף למצוא פתרונות שיעודדו ילדים להישאר בספורט הנהדר הזה גם בלי לקטוף מדליות. גם אם מדובר בחלום רחוק, כבר היום הטריאתלון הוא ענף אולימפי עולמי שמגלגל מיליארדי דולרים ומשתתפיו חורשים את העולם כדי להשתתף בתחרויות. למען האמת, המאמנים סבורים שהטריאתלון הוא בכלל ספורט משפחתי שמפרה את שאר בני הבית. גם אם מדובר במוסכמה, קשה להתעלם מהחסם העיקרי של הענף ומה שמרתיע רבים מלהיכנס אליו: המחיר הכלכלי.

איך שלא מחשבים את זה, מדובר בחוג ילדים יקר להפליא שעשוי להגיע לאלפי שקלים בחודש לפי הפירוט הבא: עלות הרשמה לקבוצה: מ-200-800 שקלים בחודש (תלוי בתדירות האימונים); בגדי ריצה, רכיבה ושחייה: כ-600 שקלים; עלות אופני כביש: עד 3,500 שקלים; מחנות אימונים: כ-1,000 שקלים - והיד עוד נטויה.

אלתרמן מרגיע שלמרות ההשקעה הכספית הנדרשת, המפתח להצלחה לא תלוי רק בדגם הנעליים או הקסדה. לפחות לא בשלב הראשון. "אנחנו לא ממהרים להשקיע בציוד ומנסים ללמד את הילדים שכוח הרצון והתשוקה קודמים להכל. לכל ילד יש נעלי ריצה בבית וגם אופניים ישנים שהוא יכול להתאמן איתם. הכיף והתאגר מנצחים את הכל".

הילד שלכם רוצה טריאתלון? כך תעשו את זה נכון

הטריאתלון כאמור, מתאים לכל ילד בכל גיל או רמה. כדי שההורים יוכלו לישון בשקט, הנה כמה עצות של מיכל סיון, מאמנת טריאתלון ובעלת המכון לספורטתרפיה Go Run:

1. הדרגתיות: ריצה למרחקים ארוכים אינה מומלצת לילדים. לפיכך חשוב לבנות את הכושר הגופני בהדרגה ולהתמקד במרחקים קצרים.
2. התחזקות: לעומת הריצה, שחייה תורמת לקואורדינציה ומחזקת את הגוף והשלד.
3. התאוששות: הקפידו על שינה ותזונה של הילדים. שני פרמטרים שחשובים להתאוששות. בנוסף, יש לוודא שהילדים מקבלים את כל אבות המזון.
4. עומס: כדאי לזכור שגופם של ילדים מסוגל לעמוד בעומס אימונים מבלי להיפגע. עם זאת, כמו בסעיף הראשון - להעלות עומס בהדרגה ולהקשיב לגוף.
5. פציעות: ילדים חווים פציעות באופן שונה ממבוגרים משום שטרם סיימו את תהליך הגדילה. במקרים מסוימים, יופיעו אצל בנים כאבי גדילה באזור הברכיים, ואצל בנות שינויים בעקבות צמיחת חזה וקבלת וסת.
6. בגרות: ספורט לא מעכב גדילה בשום שלב. ספורט מחזק את העצמות ואת הרקמות הרכות. חיזוק שלא ניתן לפצות עליו בגיל בוגר יותר.