כל משפחה והריבים שלה

מאת: ענת שניידר

בפרק האחרון של שש אימהות נחשפנו איך משפחות מתמודדות עם סכסוכים בתוכה. ליאת בנאי הכריחה את הצדדים לשבת ולדבר, כמוה גם מיכל שדרשה להפגיש בין אביה ואחיה. ככה זה, כל משפחה עסוקה בריביה היא. כל משפחה סוחבת על גבה את קופת השרצים שלה היא. אחת רבה עם אחותה, השנייה עם חמותה, עם אביה, כלתה, גיסתה, אחיה ילדיה.

כל כך הרבה זמן יקר הולך לאיבוד. לאו דווקא על הריב, הריב לכשעצמו הוא קצר ותכליתי. ריב יכול להיות בריא. הוא בא לרוקן, לשחרר, נותן הזדמנות לומר את מה שמעיק, שנשמר בבטן ולא יכול להתעכב עוד. ריב היה יכול להיות דבר טוב, אם רק היינו יודעים איך לריב. הזמן שהולך לאיבוד, זהו זמן הביחד שמאבדים, זמן הברוגז והכעס. לאחד יש כבוד, לשניה אגו, אחת לא יודעת לבקש סליחה, והשנייה לא יודעת לקבל סליחה. והלב ממאן לשכוח.

למה אי אפשר לעשות את זה אחרת?

מיכל צפיר הזכירה בפרק מספר פעמים, שגם לה היה קשה עם אבא שלה, עד שיום אחד היא חוותה שינוי וזה מה שגרם לה להתפייס, והביא אותה למקום אחר, למקום של אהבה, קבלה, סליחה, הצורך לנצל את הזמן שנותר לטובה. מיכל סלחה לעצמה. לא לאביה. היא למדה לאהוב את עצמה ולראות את עצמה באור חיובי. אז אם כל כך קשה לנו לשנות את עצמינו, כיצד נוכל לשנות את האחר? זה בלתי אפשרי.

אנחנו לא מסוגלים לשנות אף אחד, לא את ילדינו, בן הזוג שלנו, הורינו, אחינו ובטח לא את שונאינו. אנחנו יכולים לשנות רק את עצמינו, וגם זה לא פשוט בכלל. אבל כשמצליחים, קורה משהו מדהים. ברגע שאנחנו מצליחים לשנות את עצמינו, באופן אוטומטי המציאות בחוץ משתנה גם היא בהתאם. הכל מתרחש בפנים, לא בחוץ. צריך להסתכל פנימה בכל סיטואציה ולבדוק מה חסר לנו שם

אם אני עדין כועסת על אבא שלי, כנראה שיש לי כעס על עצמי אותו אני צריכה לזהות. אם אני לא יכולה לסבול את גיסתי, כנראה שעדין יש בי מקומות בתוכי שאני לא שלמה איתם.

צריך למצוא את החמלה כלפי עצמינו. אם נמצא את כל הדברים האלה פנימה בתוכנו, אשרינו, כי אז ייווצר שינוי. והאם לא נאמר כבר בתורה ״ואהבת לרעך כמוך״?

הדגש הוא לא על רעך, הדגש הוא על כמוך.

ענת שניידר היא אמא לארבעה ילדים, מנחת מעגלי נשים ובעלת בלוג בסלונה בשם "תובנות ועוד"