הילד הזה הוא המורה שלכם

אם העיניים שלכם פוגשות את המילים האלה - אתם בטח הורים, אז נעים מאוד: אני עדי הרפז, נשואה לדורי ואמא לשלושה ילדים (שניים מתבגרים ואחד שבטוח שהוא הכי בוגר😊) הלא הם הנבחרת שלי: עומר, יונתן ובן. הטור הזה הוא הטור הראשון במדור שלי "מתייחסים" שבו בכל סוף שבוע אני אכתוב לכם מילים שמתייחסות למה שאני תופסת כדבר הכי חשוב בחיים: הילדים, ההורות והמשפחה שלנו. בתפיסת העולם שלי, אדם יכול להגיע להישגים רבים ולהשאיר חותם בחייו, אבל הסתכלות על גידול ילדים מגלה לנו שההזדמנות להשפיע באופן הכי עמוק ומשמעותי בעולם קיימת למעשה מתחת לאף שלנו, בבית שלנו. הזכות הזו ניתנת במתנה לכל אדם שזוכה לגדל ילד או ילדה.

כמה עמוק זה? וואו, לא תאמינו! אני אספר לכם שמעל עשור אני מרצה להורים, מדריכה הורים ופסיכותרפיסטית (ועושה עוד הרבה דברים, תוכלו להציץ באתר שלי ולהיחשף אליהם). במסגרת העבודה שלי אני פוגשת כל יום משפחות, הורים, ילדים וגם מבוגרים, ובכל פגישה אני מגלה מחדש כמה הילד הפנימי שבכל אחד מאיתנו לא עוזב אותנו אף פעם באמת, כמה ההורות של ההורים שלנו משפיעה עלינו בכל דבר שאנחנו עושים - כמה למדנו מהבית שבו גדלנו, מההורים שלנו, מהקשר עם האחים שלנו ומהאווירה שהייתה בבית בו גדלנו. וכמה כל אלו הם חומרי הגלם שהפכו אותנו למי שאנחנו היום.

הילדות המוקדמת שלנו, זו שפועמת בנו שנים רבות אחרי שהיא הסתיימה, ולמעשה כל החיים, מביאה אותי להכרה בכל יום מחדש כמה הורות טובה חשובה לילדים אבל לא פחות מכך, כמה אותה ההורות חשובה לנו כהורים כי יש בה הזדמנות גדולה לתיקון, התפתחות וצמיחה שלנו.

ילדים מגיעים לעולם לא יודעים כלום (לכאורה), ואנחנו אלו שמופקדים על ללמד אותם, זה נכון, אבל אתם יודעים מה עוד נכון? הילדים גם מלמדים אותנו. המון.

הנה כמה תובנות שאני אספתי בדרך מגידול הילדים שלי וממפגש עם ילדים והורים לאורך הדרך:

1. יש לנו כוחות גם אם עדיין לא גילינו אותם

כשמסתכלים על תינוק ורואים אותו שוכב על הבטן ומנסה (לא בהצלחה יתרה) להרים את הראש תוך כדי שהאף שלו נתקע במזרון והוא נראה דיי סובל ומקטר, אנחנו עלולים לטעות לחשוב שהוא לא יכול ואולי אפילו ש"אין לו את זה". הנה, שמנו אותו על הבטן והוא לא מצליח, אז אולי זה לא בשבילו. המציאות עם ילדים מגלה לנו שעם עוד קצת אימון תתגלה היכולת ואיתה יגיעו גם ביטחון בעצמי, הנאה ומוטיבציה לנסות שוב דברים חדשים. אם בהורות שלכם אתם מרגישים שאבדה תקוותכם, שאתם "עם הראש על המזרון " ו"אולי אין לכם את זה" או יותר חמור: "כנראה הילדים שלי פשוט נולדו ככה וזה אבוד". אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם, זה שקשה לא אומר שלא יכולים. זה נכון גם לגבי הילדים שלכם, אם קשה להם עכשיו זה לא אומר שהם לא יכולים, זה רק אומר שהם עדיין לא גילו את הכוחות שלהם. וזה התפקיד שלכם לעזור להם לגלות אותם (ונדבר על זה בטורים הבאים!)

2. אנחנו לא אמורים (ישר) לדעת – אנחנו אמורים (ויכולים) ללמוד!

מבט על ילדים מגלה לנו שהם כל הזמן לומדים, מהסביבה, מאחרים, ממעשים, ממילים, הם מתבוננים, הם שואלים, הם ס ק ר נ י ם... הילד שקם בבוקר הוא לא הילד שהלך לישון בלילה. הוא למד עוד משהו היום, הוא גדל עוד קצת במיומנויות, בתודעה... ילדים אפילו לא יודעים שזה מה שהם עושים אבל יכולת הלמידה היא שמאפשרת להם כל הזמן להתפתח. למדתי מילדים שברגע שאנחנו בטוחים שאנחנו יודעים הכל - זה בדיוק הרגע שאנחנו למעשה עוצרים את ההתפתחות שלנו. וגם בהורות, תמיד יש מה ללמוד ולגלות על עצמנו ועל הילדים. אם קשה לנו? יש מי שיכולים לתת לנו ידע וכלים שאפר ללמוד וליישם, יש רעיונות שאולי עדיין לא נתקלנו בהם (חלק מהם תפגשו כאן כל שבוע), יש דרכים שאולי לא הלכנו בהן, זה אופטימי. ילדים כאן כדי להזכיר לנו שגם אנחנו יכולים ללמוד להשתנות ולהתפתח.

3. מטעויות לומדים

כשהילדים שלי היו קטנים הם התעקשו לעשות הכל בעצמם, הרצון הזה גרר כמו בכל בית אינסוף רגעים מתסכלים ואכזבות לצד רגעים מרגשים של הצלחה. באחת הפעמים שני הבנים התעקשו לשים לעצמם חלב לקורנפלקס בקערה, ולשניהם הקערה התהפכה והחלב נשפך. עמדו שני קטנים (אז בני 4 ו 2) מול הניסיון הכושל ותהו מה עכשיו, שאלתי אותם "מה קרה?" והם ענו בפשטות: "נשפך אמא" (לא אמרו: "אנחנו לא בסדר, תראי מה עשינו, אוי אוי אוי לנו כמה אנחנו לא מוכשרים במזיגת חלב לקערה, אולי לא כדאי לנסות יותר" הם ענו תשובה שלא פוגעת בלב של עצמם, תשובה שתעזור להם להרגיש שהם יכולים לנסות שוב), "מה נעשה? שאלתי אותם והם ענו "ננסה עוד פעם". ככה פשוט. למדתי מהם שכל המקומות שבהם אני טועה בחיים בכלל ובהורות שלי בטח ובטח הם מקומות שבהם כדאי שאזכור שטעות היא "בילט-אין בסיסטם", שרק מי שעושה ומנסה טועה, וטעות מקפלת בתוכה הזדמנות חשובה לקבלה, למידה ותיקון מה שעזר לי להכניס אלי הבייתה את המשפט "איזה יופי שטעית, עכשיו אפשר ללמוד מזה לפעם הבאה!" זה מקל על החיים שלנו ושל הילדים.

4. תמיד אפשר עם קצת יותר סבלנות

כשהבן האמצעי שלי היה בן שנתיים, הוא פחות חיבב צחצוח שיניים, באחת הפעמים כשהתעקשתי וניסיתי לצחצח לו בכל זאת, הוא בכה. בעודו מביע את המחאה שלו, נכנס לחדר אחיו הגדול וקרא לי "אמא, למה את מצחצחת לו ככה?" עניתי לו "מה עדיף, שיהיו לו חורים שיניים?" והוא ענה לי: "עדיף בסבלנות". שתקתי. הוא היה אז רק בן 4 ולימד אותי שיעור ענק לחיים. כל דבר בחיים עדיף שיעשה בנחת, בסבלנות ועם הקשבה לקצב של האחר. אז ייקח עוד רגע עד שהחדר יהיה מסודר או עד שהילד יקום להרים את הצלחת, אז נצטרך לעשות עוד שיחה או שתיים או עשר עם המתבגר עד שיובנו וייושמו הדברים... יש כאן דרך ללכת ואין שום אפשרות לתפקד טוב, ללמוד או לסגל הרגלים תחת לחץ.

5. כדי שילדים יוכלו לגדול, אנחנו צריכים לעשות את זה קודם

התפתחות שלהם קשורה קשר ישיר בהתפתחות שלנו. הפעמים שבהם חשבתי בטעות שהילדים לא יכולים משהו (הם תמיד יכולים לפחות לנסות), או פעמים שבהם כעסתי בצורה מוגזמת (אנחנו יודעים טוב מאד מתי זה מוגזם), הרגעים שבהם הרגשתי טלטלה רגשית שסוחפת את כולי לפעמים בכלל לא היו קשורים באמת בילדים שלי, אלא היו קשורים דווקא בי, כן, לפעמים בקושי שלי, לפעמים בחששות או בצרכים שלי, לפעמים במחשבות שלי על איזו "אמא טובה" אני מצפה מעצמי להיות שנבעו מהסיפור הפנימי שלי. אם אתם מספיק זמן על הכדור אתם יודעים שלכל אחד מאיתנו יש סיפור כזה וכדאי להכיר אותו, להבין אותו ולכתוב בו עוד פרקים חדשים. ככל שהכרתי יותר את עצמי יכולתי להבין טוב יותר את בן הזוג שלי ואת הילדים שלנו. ככל שאנחנו מכירים את עצמנו ודואגים גם לעצמנו אנחנו יכולים להיות הורים טובים יותר לילדים שלנו.

6. "עם דבש תופסים יותר זבובים"

פעם כעסתי על הבן שלי, בתגובה הוא אמר לי : "אמא, את יכולה לכעוס עלי עם חיבוק??", כמובן שבאותו רגע נרגעתי ואז חשבתי על המסר שהקטן ניסה להעביר לי שהזכיר לי משפט יפה שקראתי פעם: "עם דבש תופסים יותר זבובים". המשפט הזה מתמצת את המהות הכי חשובה בעיני בגידול בני אדם: לגדל אותם ואת עצמנו יחד איתם באהבה. אהבה היא הדלת האחת והיחידה דרכה עובר החינוך. היא לא עולה לנו אגורה ולא לוקחת יותר זמן מעונש או נזיפה ולכולנו יש אפשרות פשוטה פשוט לתת לעצמנו ולילדים שלנו ממנה. אהבה מצליחה איפה שמשמעת לא , אהבה מצליחה לפתוח דלתות סגורות; מצליחה לחבר ולגשר ועוזרת לפתח בריאות רגשית ויחסים טובים וקרובים שחשובים כל כך לגידול הילדים.

 

בטורים שלי כאן אני אכתוב אליכם על דרכים טובות לגדל ילדים ולתת לכם כלים פרקטיים וטובים להבין את עצמכם ואת הילדים שלכם וליישם את הדרכים הטובות האלה אצלכם בבית, כך שתוכלו להיות ההורים שהילדים שלכם צריכים שתהיו בשבילם. אני אשמח שתעקבו ותשתפו ואתם יותר ממוזמנים לכתוב אלי למייל: mail@adiharpaz.co.il מה אהבתם, מה חשבתם בעקבות הטור ועל מה הייתם רוצים שאני אכתוב לכם בטורים הבאים.