"שכחתם שמדובר בילד עם נפש תמימה?": כשהשיימינג מגיע דווקא מההורים
יש לי ארבעה ילדים ודווקא על הילד עם הלב הכי גדול, זה שדואג לכולם, החליטו לעשות שיימינג, אבל לא מצד הילדים אלא מצד ההורים. ואז נשאלת השאלה איך בעידן כל כך מודע כמו היום אנחנו עדיין מגיעים לסיטואציות כאלה?
אומרים שילדים יכולים להיות מרושעים אחד כלפי השני, הם מסוגלים להחרים ולגרום לילד, נפש טהורה, עוגמת נפש חסרת פרופורציה. אבל, מה קורה לכם ההורים כשמתנהגים לילד שלכם לא יפה? האם אתם הופכים להיות הילד המרושע הזה שעושה שיימינג וחרם לאותו ילד שלא מצא חן בעיניכם? האם אתם שוכחים שמדובר פה בילדים בדיוק כמו שאתם הייתם פעם ובמקום זאת רצתם להתלונן לגננת על כל שטות או גרוע מכך, ריכלתם עם הורים אחרים על אותו ילד עד שבלי לשים לב החרמתם אותו עוד לפני שהילדים שלכם הספיקו לעשות זאת?
אז בואו אספר לכם סיפור קטן על שיימינג גדול: יש לי ילד גדול פיזית ומאוד דומיננטי, אה ויש לו ויסות חושי. בסופו של דבר כל הילדים הם לא באמת מווסתים, זה חלק מההתפתחות שלהם, אבל הורים לילדים עם קשיים בוויסות (ויש הרבה כאלה) יעידו שהמגע של הילד חזק וכשהוא חושב שהוא רק טפח יצא לו דחיפה.
הם ילדים שצריכים יותר עזרה בתיווך סיטואציות חברתיות כי הם באמת לא בטוחים איך להתמודד למרות שהם מאוד חברותיים, פיזיים ופעלתניים, אבל בשורה התחתונה ההתנהגות הזו פשוט מעבירה לילד ממול תחושה שיש לו עסק עם מציקן, כאשר הוא בעצמו יחווה הצקות הוא לא יבוא להתלונן על כך, אבל את זה כמובן - לא יזכרו לו. (חשוב לציין שיש בסקאלת הוויסות בקצה השני ילדים בדיוק הפוכים).
כתבות נוספות במדור "הורים ברשת":
מנגד, הם הילדים עם הלב הכי גדול ורק מי שחד מספיק ידע לזהות ולחבק את זה חזק, כי הם ילדים שאם מכילים אותם, הם יתנו לך את הלב שלהם על מגש ויהיו הראשונים לעזור, לדאוג ולשמור עלייך שתצטרך.
אבל מה צריך לעשות הורה שהילד שלו בא ואמר שהציקו לו? האם עליו לפנות להורה של הילד כדי לנסות למצוא את הערוץ ביניהם ולתווך כי הם רק ילדים או שמא לרוץ ולרכל עם הורים אחרים ולעשות לאותו ילד את מה שהוא כל כך חושש שיעשו לילד שלו? וגרוע מכך, חרם בין הורים שבין רגע הפכו לילדים המרושעים האלה שלא חומלים על נפשות טהורות.
כל כך מהר אתם שוכחים שמדובר פה בילדים עם נפש תמימה וטהורה ממש כמו הילד שלכם? פתאום שכחתם שאין דבר כזה ילד רע? אולי ילד שקשה לו, שצריך שיכילו אותו בסיטואציות מסוימות כדי להוציא ממנו את המיטב?
ואתם הורים נאורים שבטוחים שהם מבינים בילדים, אם לכם היה ילד פחות מווסת, הייתם רוצים שזו תהיה ההתמודדות מולו? כי להרוס ביטחון של ילד קטן זה נורא קל, אבל לבנות אותו כשהוויסות ייעלם לקראת גיל 10, זה כבר יהיה בלתי אפשרי.
אז לכל אותם הורים שרצים לגננת להתלונן על סיטואציות מגוחכות כמו אקטימל שהילד שלי שפך או שמלה שהוא משך, מתוך רצון שהיא תמשיך את מעגל השיימינג שלכם (במקרה שלנו לא הצלחתם, ותודה לצוות יוצא דופן על כך) - תתבגרו ותתחילו לפתור את העניינים שלכם כמו שאתם מצפים מאנשים בוגרים. ולפחות תפסיקו להטיף על כמה ילדים הם חסרי חמלה, כי אתם, הורים יקרים, המראה להתנהגות של הילדים שלכם ואולי כדאי שנשנה את עצמנו לפני שנדרוש מהם דרישות שלנו כמבוגרים אין יכולת לקיים.
