ניסיונות אובדניים בקהילת הלהט"ב – כיצד ניתן למנוע?

חרדה ודיכאון הן הפרעות שכיחות מאוד באוכלוסייה הכללית, אך השכיחות שלהם מוגברת במיוחד בבני נוער מקהילת הלהט"ב. אחד הגורמים שמשפיעים על הבריאות הנפשית של חברי הקהילה ועלול לתרום לשיעור גבוה של חרדה ודיכאון הם האפליה והסטיגמות מהם סובלים חברי הקהילה. להט"בים מתמודדים לעתים קרובות עם דעות קדומות, אפליה במסגרות שונות ולעיתים אפילו דחייה מסביבתם. חשיפה מתמדת לסביבות עוינות וחשש מדחייה עלולים להוביל למתח כרוני ולסיכון מוגבר לתחלואה נפשית.

סקר שערך איג"י בשנת 2021 מצא כי 77% מתלמידים להט"בים ענו כי קוראים להם במילות גנאי בבית הספר. רוב הקללות נאמרות על ידי תלמידים, אך 34% ענו כי הם שמעו הערות הומופוביות מצוות המורים. כולם השיבו כי הערות אלו פוגעות בהם, גם מורים שלא אומרים בעצמם מילים פוגעניות, אינם מענישים תלמידים שכן אומרים זאת, מה שמוביל לנערים רבים הסובלים מחוסר ביטחון בבתי הספר.

נוסף על כך, חברי הקהילה החשופים באופן מתמשך לדעות קדומות ולאפליה עלולים לחוש שנאה עצמית ותחושת חוסר שייכות ולהחמיר עוד יותר את החרדה והדיכאון. להט"בים רבים מתמודדים עם תחושות של בושה, בדידות וחוסר התאמה לסביבתם, שעלולים להשפיע קשות על רווחתם הנפשית.

ניסיונות אובדניים בקרב קהילת הלהט"ב

ניסיונות אובדניים נפוצים הרבה יותר בקרב בני נוער מקהילת הלהט"ב מאשר אצל בני נוער מהאוכלוסייה הכללית. שכיחות מוגברת של דיכאון, חרדה ותחלואה נפשית נוספת הקשורה לנטייתם המינית ככל הנראה משחקים תפקיד בסיכון מוגבר.

בארה"ב הוקם פרויקט עבור מניעת התאבדויות בקרב בני נוער בקהילת הלהט"ב בשם פרויקט טרבור ( (The Trevor Projectשערך סקר במאי 2023 בקרב 28,000 בני נוער מקהילת הלהט"ב ומצא כי 41% מהם שקלו בשנה האחרונה להתאבד. 56% מהם ענו כי הם מבינים שהם צריכים טיפול רפואי אך אינם מקבלים אותו.

בנוסף, השיעור הגבוה של ניסיונות אובדניים בקרב בני נוער מקהילת הלהט"ב יכול להיות קשור גם לאתגרים ולמאבקים הייחודיים שהקהילה מתמודדת איתה, לצד הנורמות והציפיות החברתיות. הפחד מדחייה מצד המשפחה, החברים והחברה כולה יכול לגרום לבדידות וחוסר תקווה. בנוסף, היעדר מערכות תומכות מתאימות וגישה מוגבלת לשירותי בריאות הנפש יכולים לתרום להידרדרות הנפשית.

כיצד ניתן לטפל ולמנוע ניסיונות אובדניים?

ניסיונות אובדניים הם לעיתים קרובות סיבוך של דיכאון קליני משמעותי. חשוב לזכור כי דיכאון הוא אינו "דכדוך" או "עצבות" חולפים, אלא הפרעה של ממש הניתנת לטיפול. טיפול ומניעה של ניסיונות אובדניים בקרב הסובלים מדיכאון וחרדה כוללים בין השאר טיפול פסיכותרפי, טיפול תרופתי ושינוי באורחות חיים.

שינוי באורחות החיים, כמו צריכת תזונה מאוזנת, פעילות גופנית מרובה ושינה איכותית, הם חלק משמעותי ואינטגרלי בטיפול בדיכאון וחרדה ובמניעה של אובדנות. נוסף על כך, אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ממלאים תפקיד מכריע במתן תמיכה לקהילה הלהט"בית המתמודדת עם אתגרי בריאות הנפש. טיפול פסיכותרפי, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), על ידי מטפל מוסמך, עשוי לשפר משמעותית את תסמיני הדיכאון והחרדה, כפי שהודגם במספר רב של מחקרים רפואיים מקיפים שנעשו בנושא.

הטיפול הפסיכותרפי צריך לבוא לצד טיפול תרופתי, המהווה רכיב הכרחי בטיפול בדיכאון וחרדה ובמניעת ניסיונות אובדניים. למרות היעילות הגבוהה של הטיפול התרופתי בדיכאון וחרדה, לעיתים תהליך התאמת התרופה המתאימה ביותר עשוי להיות ארוך ומפרך, ולכלול תופעות לוואי שעלולות להתיש את המטופל שגם ככה מתקשה נפשית עם המצב.

התהליך הארוך של התאמת הטיפול התרופתי ותופעות הלוואי אינם גזירת גורל. על מנת להקל על התהליך ניתן לבצע את בדיקת נוירופרמג'ן, בדיקה גנטית המתבססת על ניתוח ה-DNA של הנבדק ומסייעת בהתאמת התרופה המתאימה ביותר, במינון המתאים ביותר. הבדיקה מעלה פי 2 את סיכויי התגובה לטיפול התרופתי אצל מטופלים הסובלים מדיכאון קליני ומעלה באופן משמעותי את אחוז המטופלים המיוצבים תחת טיפול רפואי. בנוסף, הבדיקה הוכחה קלינית כתורמת להפחתת עומס תופעות הלוואי תחת הטיפול התרופתי הנפשי.