מתי מצוקה הופכת לטראומה?

האינתיפאדה השנייה, אינתיפאדת אלאקצא, הייתה תקופה של אלימות ותסיסה בין ישראלים לפלסטינים שהחלה בשנת 2000 ונמשכה מספר שנים. היא התאפיינה בתחושות פחד משני צידי הסכסוך. הישראלים חיו בפחד מתמיד מפיגועים, בעוד שהפלסטינים התמודדו עם דיכוי ואלימות. לסכסוך הייתה השפעה עמוקה לבריאותם הנפשית של ישראלים ופלסטינים כאחד, ורבים סבלו מהפרעות שונות כתוצאה מכך.

ניתן לראות בתקופה זו כהתמודדות ממושכת עם חשיפה לטראומות לחימה, אלימות, מצוקה כלכלית וקיטוב חברתי ופוליטי. האיום המתמיד של טרור, פיגועי התאבדות וירי רקטות יצר תחושה של פחד וחרדה. גם אלה שלא הושפעו ישירות מהאלימות, הושפעו מהסיקור החדשותי המתמיד ותחושת חוסר הביטחון הכללית.

כתבות נוספות בנושא שמים אדומים

• שמים אדומים: הפודקאסט עם אלון בן דוד | כל הפרקים
• שמים אדומים | כל הפרקים לצפייה ישירה
• מהאינתיפאדה השנייה ועד היום: מהי המשמעות האמיתית של הודנה?

לאורך התקופה ובעקבותיה, רבים חוו תסמינים של PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) הכוללת סיוטים, פלאשבקים ועוררות יתר. ההפרעה נובעת מחוויית האיום על חיי הפרט, חיי אהוביו וקרוביו או שלמותם הנפשית, והיא מתפתחת על ציר הזמן. רוב האנשים יפגינו גמישות וישענו על משאבי העבר וההווה כדי לצלוח את האירוע ולהשתקם. זהו החוסן, כאשר האדם יכול להגדיר מחדש את משמעותו ויכולותיו לעמוד בפני האיום ולהתגבר.

אך פחד ובהלה עלולים לשתק אותנו וגופנו עלול להגיב באופן בלתי רצוני בבריחה, לחימה או קיפאון. בשעות הראשונות התמודדות זו, מעיקה ומלחיצה ככל שתהא, הינה טבעית ולרוב תעבור מעצמה כאם נאפשר לעצמנו לחוות אותה. רבים פיתחו מנגנוני התמודדות שונים מול האיום המתמיד, כמו הימנעות מאזורים צפופים והפחתת השימוש בתחבורה ציבורית.

כאשר המצוקה מתמשכת ומורגשת מעבר ל-3 ימים, נראה בכך אזהרה המעידה על טראומה שלא עובדה כראוי. חשוב שנמצא את הדרך המתאימה עבורנו לבטא את התחושות שנותרו סביב האירוע, עצמנו והחיים בכללותם. ההתמודדות יכולה להיות מגוונת: חלק יכתבו יומן או מכתב, או יבטאו עצמם בדרכים יצירתיות; אחרים יוכלו לשתף את חבריהם לבקש את עצתם או את עדותם לסיפור; ישנם אלה שיעדיפו ספורט, הרפיה, או כל עיבוד גופני; ואחרים יוכלו להשתמש בדימיון, בעיבוד חשיבתי או בכל דרך אחרת.

כאשר התסמינים נמשכים מעבר לחודש, בייחוד כאשר אנו נחשפים לאירועים נוספים של אלימות וסכנת חיים, אנו בסיכון מוגבר להפרעה פוסט-טראומטית ומומלץ לפנות לאנשי מקצוע על מנת לעבד ולהתגבר. אנשים שאינם מצליחים להיעזר ולשתף, לעיתים יפתחו התמודדויות שאינן בריאות, כגון אלימות, התמכרות לסמים או אלכוהול, וכדומה.

לעיתים ההפרעה מתעוררת בשלב מאוחר יותר, מול טריגרים שיציפו אותה. אלה סימנים שונים המזכירים את האירועים או התחושות שחווינו וכוללים צבעים ותמונות מהאירוע, ריחות וטעמים המזכירים את שהיה, תחושות גופניות שונות ואף רגשות עזים.

בעוד שהסכסוך גרם סבל וטראומה עצומים עבור רבים, היו גם כאלה שחוו צמיחה פוסט-טראומטית. צמיחה זו נולדת מתוך הענקת משמעות חדשה לאירועים טראומטיים, ומובילה לשינויים חיוביים בחיינו. באינתיפאדה השנייה גילו אנשים מסוימים שהטראומה הובילה אותם לפתח מיומנויות חדשות, אמפתיה רבה והערכה עמוקה יותר לחיים. חלק מהישראלים והפלסטינים שהושפעו ישירות מהאלימות פעלו לקידום הפיוס וההבנה בין שתי הקבוצות. ארגונים חברתיים ועמותות נבנו על רקע הסבל המשמעותי בקהילות והרצון העז לסייע. בעוד שצמיחה פוסט-טראומטית אינה מפחיתה את הסבל, היא מדגישה את החוסן של אלה שמצאו משמעות ותכלית חדשות בעקבות האלימות.

טראומה וחוסן הם שני צדדים של אותו מטבע. לטראומה במלחמה וסכסוך יכולה להיות השפעה עמוקה על יחידים וקהילות, ולהשאיר צלקות עמוקות. עם זאת, עתות משבר יכולות להוציא את הטוב ביותר באנשים, לעורר השראה למעשי חסד, חמלה וגבורה שאולי לא היו אפשריים בתקופות שלוות יותר.