תכנון פלסטיני מוקדם או תגובה ספונטנית: מה הוביל לפרוץ האינתיפאדה השנייה?
לקראת עליית הסדרה "שמים אדומים", שמביאה לראשונה למסך הקטן את אירועי האינתיפאדה, החלטנו לחזור לסוף שנות ה-90 ולתחילת שנות האלפיים ולהתחקות אחר שלל הגרסאות לאירועים שהובילו לתחילת העימותים וגל הטרור ששטף את המדינה
האינתיפאדה השנייה, שהחלה בשנת 2000 ונמשכה אל תוך העשור הראשון של המילניום הנוכחי, גבתה את חייהם של כאלף ישראלים במאות פיגועים - והשפיעה רבות על המציאות הביטחונית במדינה, בעיקר בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
יש לא מעט גרסאות בנוגע למניעים שהובילו לפתיחת האינתיפאדה. לקראת עליית הסדרה "שמים אדומים" (19.6 ברשת 13), שמביאה לראשונה למסך הקטן את אירועי האינתיפאדה, החלטנו לחזור לסוף שנות ה-90 ולתחילת שנות האלפיים ולהתחקות אחר האירועים שהציתו את האש.
כתבות נוספות:
- פרויקט מיוחד: האירועים המרכזיים של האינתיפאדה השנייה
- "הר הבית לא באמת בידינו": הסטטוס-קוו במקום הכי נפיץ במזרח התיכון
- כך השפיעו פיגועי האינתיפאדה השנייה על פקקי התנועה שאנו חווים היום
- הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים
כישלון קמפ דיויד
ביולי 2000, כחודשיים לפני פרוץ האינתיפאדה, נערכו שיחות קמפ דייוויד בתיווכו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון; בין משלחת ישראלית בראשות ראש הממשלה אהוד ברק לבין משלחת פלסטינית בראשות יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בניסיון להגיע להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים.
הצד הישראלי, בעידוד אמריקאי, הציע הסכם שבמסגרתו תוקם מדינה פלסטינית על 90% משטחם של יהודה, שומרון ורצועת עזה. הצד הפלסטיני בראשותו של ערפאת דחה הצעה זו, וטען כי הצעותיו של ברק לא היו רציניות ולא פתרו בעיות מהותיות בסכסוך, כגון בעיית הפליטים ומחלוקות טריטוריליות.
העמדה הישראלית סברה כי הפלסטינים לא רצו להגיע לוויתורים בנושאים מרכזיים, כדוגמת מעמדה של ירושלים והר הבית, זכות השיבה והכרזה על סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. קלינטון, שהיה השותף המרכזי לשיחות, צידד בעמדה הישראלית והאשים את ערפאת בכישלון השיחות.
תכנון פלסטיני מוקדם או תגובה לעליית שרון להר הבית?
אף על פי שמותו של סמל גבעתי דוד בירי, שנפל במהלך פעילות מבצעית בצומת נצרים, נחשב לאירוע פתיחת האינתיפאדה, העילה הרשמית שהציגו הפלסטינים להתפרצות האירועים האלימים הייתה ביקורו של ראש האופוזיציה, אריאל שרון, בהר הבית, אירוע שקרה רק למחרת, ב-28 בספטמבר 2000.
ישנן גם ראיות לכך שלאינתיפאדה היה תכנון פלסטיני מקדים. לדוגמה, עימאד אל-פאלוג'י, שהיה שר בממשלה הפלסטינית, אמר כי האינתיפאדה תוכננה מיד לאחר כישלון שיחות קמפ-דייוויד ביולי באותה שנה. מאוחר יותר, הכחיש פאלוג'י את דבריו. מחמוד א-זהאר, מבכירי חמאס, סיפר בריאיון לעיתון "א-שרק אל-אווסט" כי ערפאת נתן אור ירוק לחמאס לביצוע מספר פעולות טרור לאחר כישלון השיחות, והעביר נשק מהרשות הפלסטינית לחמאס לצורך כך.
בריאיון טלוויזיוני שנערך עם סוהא ערפאת ב-2012 טענה רעייתו של יו"ר הרשות כי בעלה תכנן את האינתיפאדה השנייה. לדבריה, בניסיון להגן עליה, הוא אף ביקש ממנה להישאר בפריז לאור זאת שהאינתיפאדה עתידה לפרוץ. מסעב חסן יוסף טען בספרו "בן החמאס" שהרשות הפלסטינית ראתה בביקורו של שרון הזדמנות להתקוממות שתוכננה יחד עם הסירוב להסכם בועידת קמפ דייויד כדי שיהיה אפשר להאשים את החמאס והפופולריות של הפתח תעלה.
על פי תחקירים מאוחרים שנעשו בקהילת המודיעין, העימותים הראשונים פרצו כמחאה עממית, בעקבות כישלון השיחות המדיניות, שחיתות וליקויי תפקוד פנימיים של הרשות הפלסטינית, וכן ביקור שרון בהר הבית, כאשר ערפאת אשר יזם את גל המחאה העממי גם ניצל אותו לצרכים מדיניים. צה"ל לא היה ערוך לטיפול בהפגנות הפלסטיניות עקב חוסר באמצעים לפיזור הפגנות, דבר שהוביל להרוגים פלסטינים רבים בעקבות שימוש באש חיה, ולהתרחבות העימות. בעקבות ההתדרדרות, איבדה הרשות הפלסטינית את השליטה על השטח, ובציבור הפלסטיני נוצרה אנרכיה, כאשר קבוצות חמושות שונות פעלו ביוזמות עצמאיות.
מנגד, דו"ח מיטשל, של הסנטור האמריקאי ג'ורג' מיטשל, שחקר את הנסיבות לתחילת האינתיפאדה, קבע כי "אין לנו דרך להגיע למסקנות שהיה תכנון מכוון מראש של הרשות הפלסטינית לפתוח באלימות, או שהיה תכנון של ישראל להגיב בצורה שתביא לשפיכות דמים". יש שטענו שהנסיגה מדרום לבנון במאי 2000, שנתפסה ככישלון ישראלי בעקבות הלחץ הצבאי שהפעיל החזבאללה, הייתה מהגורמים שסייעו לפרוץ האינתיפאדה, שמועד התפרצותה נחזה על ידי צה"ל בדיוק של רבעון.
אחרים טענו כי פעולות צה"ל לפני העימות הובילו במידה רבה להתפרצות. לטענה זו, שיחות קמפ דייוויד היו מוצלחות, שכן לאחריהן המשיך ברק במשא ומתן עם הפלסטינים ואף הציע להם הצעות נדיבות מאלה שהציע בוועידת הפסגה. אלא שההכנות שצה"ל ערך לקראת לחימה, בהתבסס על הערכת מודיעין שצפתה עימות עתידי מול הפלסטינים, העבירה לפלסטינים מסר לפיו ישראל מתכוננת לעימות צבאי, וכך הפכה הערכת המודיעין לנבואה המגשימה את עצמה. טענה נוספת, הרווחת בעיקר בקרב הציבור הימני, סוברת כי הסכמי אוסלו, שנחתמו שנים קודם לכן, היוו זרז וגורם משמעותי לפרוץ האינתיפאדה.