כך תוכלו לזהות ולעזור לאדם המתמודד עם תסמונת פוסט טראומה

תסמונת פוסט טראומטית מלווה בתסמינים רבים המשפיעים באופן משמעותי על חיי האדם, משפחתו והקהילה ממנה הוא מגיע. התסמינים כוללים סיוטים, זיכרונות המלווים בתחושת פחד ו/או אימה, התפרצויות זעם, מצבי רוח המאפיינים חרדה ודיכאון, הסתגרות, הימנעות מפעילויות חברתיות ועוד. התסמינים הקשים של התופעה יכולים להשפיע על כלל ההיבטים בחייו של הנפגע- היחסים המשפחתיים עם בן או בת הזוג, הילדים, האחים, ההורים, היחסים החברתיים והקהילתיים והקושי בתפקוד היום יומי.

ההשפעה המשמעותית ביותר הינה על המסגרת המשפחתית- נפגעי הטראומה חווים קושי בוויסות הרגשי, הם מיטלטלים בין בדידות לבין היאחזות חרדה בבני המשפחה- בן/בת זוג, הורים ואחים. בנוסף, חלקם אינם עובדים ויחסיהם עם הסביבה מצומצמים ביותר לכן רוב הנטל נופל על משפחתם. כמו כן, נטייתם היא לדכא את רגשותיהם ומצד שני להתפרץ בזעם, לעיתים, ללא כל פרובוקציה, יוצרת תחושה שעל בני משפחתם ׳ללכת על ביצים׳. במשך הזמן בני המשפחה המטפלים בנפגע יכולים לפתח דיכאון, חרדה, הערכה עצמית נמוכה ובדידות ובעצם מגלים סימנים של טראומה משנית. ההשפעה באה לידי ביטוי גם בקשר עם הילדים- אובדן עניין בפעילויות משפחתיות, הגבר מרגיש שאיבד את תפקידיו המסורתיים כראש המשפחה, מצב זה גורם למתחים בין בני הזוג ובין כלל בני המשפחה.

איך אנחנו כמשפחה, קהילה, חברה יכולים לסייע? למשפחה יש תפקיד חשוב בזיהוי, בליווי ובתמיכה בתהליך השיקום של האדם הפוסט טראומתי. אך לקהילה ממנה הוא מגיע למסרים שלנו כחברה יש תפקיד חשוב ומשמעותי לא פחות. המערכת המשפחתית, הקהילתית והחברתית הינם מערכות התלויות זו בזו ומשפיעות זו על זו, ממש כמו בתיאוריית המעגלים הקונצנטריים- במרכז נמצא האדם הפוסט טראומתי, מעגל זה מוקף על ידי מעגלים המתארים מערכות נוספות רחבות יותר משפיעות זו על זו ובעיקר משפיעות על שיקומו וחזרתו לתפקוד.

אז מה ניתן לעשות?

1. תמיכה משפחתית: היא מהותית וחשובה מאוד. לכן, על המשפחה להיות רגישים ואמפתיים ולשים לב לנקודות הבאות- לא להאשים את האדם בסימפטומים מהם הוא סובל, להימנע מהקטנת חומרת הבעיה, לעודד אותו לפנות לטיפול מקצועי, לשוחח על רגשותיו, להימנע מיצירת טריגרים (טריגר יכול להיות כל דבר – אנשים, רעש, מקום, ריח אשר מזכירים לנפגע את הטראומה ומפעילים את תסמיני ההפרעה). חשוב מאד שגם בני המשפחה יעזרו ויקבלו הכוונה ותמיכה כולל פנייה לטיפול משפחתי וזוגי.

2. תמיכה חברתית: אנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית מתרחקים ממשפחתם ומחבריהם, חשוב לכבד את הגבולות שלהם אך גם לתת להם תחושה כי הם לא לבד. אל תכריחו אותם לדבר, אבל אם הם בוחרים לחלוק, נסו להקשיב ולהימנע מביקורת. עודדו אותם לעשות ספורט, להיפגש עם חברים ולעסוק בתחביבים שגורמים להם הנאה. לימדו על ההפרעה, ככל שתדעו תוכלו לעזור יותר לסובלים ממנה וגם להבין מה הם עוברים. הדגישו את כוחותיהם ואת האמונה כי הם יכולים להתאושש.

3. תמיכה קהילתית: לקהילה תפקיד חשוב ומשמעותי בזיהוי ובמתן מענים מותאמים לנפגע, בטח ובטח בחברה רב תרבותית כמו שלנו. יש לזכור כי ההקשר התרבותי מעצב נורמות שונות אשר מכתיבות את הנכונות לפנות לעזרה בעת מצוקה וכי ישנן קהילות בהן בקשת עזרה מלווה בבושה וסטיגמה. לכן, עלינו להתייחס ברגישות תרבותית לטיפול ומתן המענה שאנו מציעים ולקחת בחשבון את הקהילה והתרבות ממנה הנפגע מגיע ואף לגייס את הקהילה לסייע לו. הכרה, הבנה ומודעות יאפשרו לנפגע הפוסט טראומתי לחזור לסביבת העבודה שלו, לאירועים ומפגשים קהילתיים- חזרה לתפקוד ולשגרה שאותה הוא כה צריך.

הכותבים הם פסיכולוג מומחה בכיר ועו"ס ומטפלת קוגניטיבית התנהגותי קוגניטיבי מארגון תמר