כך תחריבו את ליל הסדר
אוירת החג משאירה אתכם שיכורים ועצבניים? שירה גל תעזור לכם להישאר שפויים
גם השנה נפל עלי הפסח הזה בלי התראה מוקדמת. אני הייתי עסוקה בעינייני, זאת אומרת, צפיתי בשידורים החוזרים של טלנובלה בע"מ, כשלפתע אמא שלי נעמדה מעלי ואמרה "לכי תתקשרי לדוד שלמה ותגידי לו חג שמח!". עכשיו, דוד שלמה הוא קרוב משפחה רחוק מצד אחיה של סבתי. הוא גר בברזיל ודובר אנגלית קלוקלת. בפעם האחרונה שראיתי אותו הייתי בת 7, וחוץ מזה, אף אחד במשפחה לא בטוח שבאמת קוראים לו שלמה, אז מה זה אשמתי בכלל?
כמובן שמחיתי בתוקף וכעונש נשלחתי למכולת לקנות מצות, וזה בכלל מפתיע אותי כל פעם מחדש. בפעם האחרונה שקיימתי מצווה כלשהי היתה כשהייתי בת חמש, ורציתי ממתק לפני הארוחת צהריים. "אלוהים לא מרשה שוקולד לפני ארוחת צהריים" אמרה לי אמא, ומאז אני כופרת גמורה. אז למה מצות? בשביל אווירת החג, כמובן.
עבורי, המושג "אווירת חג" מעלה אסוציאציות לא נעימות, של ארוחת ערב שנמשכת 4 שעות, ובסופה אני תמיד נשארת רעבה (כי האוכל של פסח מגעיל אותי), שיכורה (כי זה מה שקורה כששותים על בטן ריקה), ועצבנית (כי כולם שואלים אותי – "למה את לא אוכלת??"). מבחינת המשפחה שלי, ליל הסדר זו הזדמנות נהדרת לחזור לנושאי מריבה שהתחילו בשנות השמונים, הגיעו לרגעי השיא ב- 1995, ומאז, כמו מדונה, הם מתקאמבקים מתוך חוסר ברירה ולא בהצלחה מרובה.
אבל האמת היא שאני סתם מקטרת. זה חשוב להיות עם המשפחה בחגים, אחרת אף אחד לא יבוא לחתונה שלך ולא תקבלי הרבה צ'קים. זה גם חשוב לסבול מהאוכל, כדי לזכור את הסבל של היהודים במצרים. וחשוב מכל לריב עם כל הדודים, כי אם תתעלמו מהם הם יחשבו שאתם לא אוהבים אותם, ויעלבו נורא.
לכן, אני ממליצה לכולם השנה לתבל את ליל הסדר במסורת המשפחתית של משפחת גל. להלן עיקרי המצוות -
1. אל תתנו לשיחה לגווע. אם נדמה לכם שהוויכוח עומד להסתיים, תפמפמו בו רוח חיים, כמו למשל: "אבל הקציצות של דודה לאה באמת יותר טעימות", "למה אמרת שאלונה השמינה?" והקלאסיקה- "חשבתי שאתם מתגרשים, לא?"
2. תנצלו את האוכל המגעיל כדי להפגין כישורים ארטיסטים, ותעבירו את הזמן בבניית פירמידת המזון הגדולה – על מצע עלי חרוסת תניחו את הרבע עוף ומספר ביצים מקושטות בחזרת. תפוררו קומץ מצות לקישוט, ועל כל הכבודה הזו תאזנו בעדינות את הגפילטע-פיש. זה יוצא נהדר, המארחת נורא תשמח ובוודאי תרצה להניח את היצירה במרכז השולחן כדי שכולם יוכלו להתלהב. בכל מקרה, אם לא הצליח לכם, פשוט תטבלו את הכול במרק. זה מרגיע.
3. תכריחו את המשפחה לשיר את שירי החג לפי המסורת של "כוכב נולד", זאת אומרת – לעמוד במרכז הסלון ולהשתמש בכל השטיקים הזמרתיים הידועים. אתם יכולים גם להכריז על תחרות חיקויים, ולעשות את "אחד מי יודע" בגרסת צביקה פיק, או את "חד גדיא" בסגנון רונית שארו (חורשת האקליפטוס).
4. כשמתחילים לחקור אתכם בנושאים אישיים, תענו בכנות ומבלי למצמץ. זאת אומרת:
איך בלימודים? חרא, נכשלתי בתנ"ך והעיפו אותי מהקבצה ב' במתמטיקה.
נו, מה עם חבר? לא יהיה חבר, התייאשתי מגברים, אני מתכננת להישאר רווקה ולאמץ ילד כורדי קטן.
איך בצבא? וואלה, מגניב. בהתחלה היה קשה אבל מאז שהתחלתי לשכב עם המפקד שלי יש לי מלא קומבינות.
מה אתה מתכנן לעשות בחופש? לעשן חשיש כל היום.
5. ובעצם החלק החשוב מכל, שבעצם הוא זה שקובע אם הסדר יחשב למוצלח או מיותר – עליכם למצוא את האפיקומן, נו מאטר וואט. גם אם זה אומר לנעול את האחיינים בשירותים או לשחד את אמא שתגלה לכם איפה סבא החביא אותו הפעם – אתם חייבים למצוא את האפיקומן, ולבקש אייפוד. בטח יגידו לכם לא, אבל אתם כבר יודעים מה לעשות, פשוט תתחילו לצרוח "אייפוד! אייפוד!" לבכות ולתלוש שערות, להשתטח על הרצפה ולבעוט בכל מי שמנסה לנחם אתכם. פשוט תמשיכו ככה עד ש:
א. יבטיחו לכם אייפוד (תבקשו הבטחה בכתב)
ב. כולם יתחפפו מהבית, וכך תשיגו את השקט המיוחל מוקדם מהצפוי. הידד!
אני מקווה שיהיה לכם פסח מוצלח, או לפחות מעניין. ואם קיימתם את כל החוקים אבל זה לא עשה על אף אחד רושם, פשוט תעשו מה שאני עושה – תלכו בשקט למטבח, תפלחו בקבוק יין אחד, ותחזיקו אותי מתחת לכיסא כל הערב. לא משנה מה יקרה במהלך הסעודה, בלאו הכי לא תזכרו שום דבר ביום למחרת.
חג שמח!
* הכתבה פורסמה לראשונה בערב פסח 2005. מזל טוב שירה.