Don King Presents: Prizefighter

למי שאינו מכיר, דון קינג, השיער והאגדה, הינו אחד מאמרגני האיגרוף הגדולים בכל הזמנים. קינג, טיפוס ססגוני ומוחצן, התחיל את הקריירה עם ארגון הימורים, ישב כמה שנים בכלא על הריגה, ואז כבש את עולם האיגרוף בסערה. זה היה ב-1974, עת ארגן את אחד הקרבות הידועים ביותר בהיסטוריה: Rumble in the Jungle, בו נפגשו אלופי העולם מוחמד עלי וג'ורג' פורמן לקרב על כבוד, אמוציות ועשרה מיליון דולר.

מאז עבד קינג עם כל הגדולים והאלופים, והיה זה שהרים את הקריירה של מייק טייסון עד לרגע שזה התחיל לנשוך לאנשים את האוזניים במקום לפוצץ אותם במכות. קינג נחשב למקדם הקרבות מספר אחד בביזנס, וזה היה עניין של זמן עד שיקדם גם איזה משחק. התוצאה? מקורית, אך לא אחידה באיכותה ולא ממש מפארת את שמו.

קריירה של מתאגרף מקצועי

Don King Presents: Prizefighter כולל מספר מצבי משחק: קריירה לשחקן יחיד, קרבות תצוגה, מצב אימון, מצב "עשה-לך-מתאגרף" ומצב מרובה משתתפים ברשת או בסלון ביתכם. המשחק מכיל כמות לא מבוטלת של מתאגרפים מוכרים, אם כי הגדולים מכולם (עלי, פורמן, הוליפילד וטייסון) לא נמצאים בו.

זה חסר, אבל לא כל כך משנה, כי הכיף האמיתי אמור להיות מצב הקריירה – מעין קמפיין סיפורי לשחקן יחיד בו נבנה לעצמנו מתאגרף ייחודי במשקל כבד עם אפשרויות כיוונון ואפיון מרובות, ונלווה אותו מסדנאות הזיעה המעושנות שבשכונות אפלוליות אל התהילה שבאליפות העולם במשקל כבד ותפקיד עתידי בסרט "רוקי 7".

אי אפשר לבנות קריירה של מתאגרף בלי הרבה עבודה קשה: צריך להתאמן וצריך להלחם בקרבות. האימונים חשובים מתמיד, מאחר ו-Don King מציג מנגנון שליטה ייחודי ותלת-מימדי שמאפשר לכם חופש רב יותר, אך גם מסבך את העניינים.

מודל שליטה בלתי אפשרי

בזמנכם החופשי, צריך גם לבנות אישיות ולהפוך לסלב, אך למזלכם יש יומן חכם שעוזר לסנכרן את כל זה, ומאפשר לכם לעקוב אחר ההתקדמות. זה כיף לזמן מה, אך לאחר שמצב הקריירה המושקע נגמר, אין ממש רצון לשחק בו שנית, למרות שזה בעצם הדבר הכי מגניב ומושקע שיש כאן.

השליטה במתאגרף בזמן הקרבות מעצבנת ולא אינטואיטיבית. התזוזות איטיות מדי, וסגנון השליטה ייחודי מאוד ודורש מיומנות רבה. אם נוסיף לכך את הצורך בדיוק רב, ואת המעבר הלא חלק בין חסימה הגנתית למתקפה (החסימה מצריכה שימוש באגודל ימין והוא משמש גם לכיוון המתקפה) מרגישים שיש בעיה רצינית בשליטה במתאגרף. השליטה מרגישה כל-כך רע, שהיא לא מעוררת רצון לשחק. בכל זאת המשכתי לנסות וגיליתי שהמתמידים והמתאמצים יזכו בחוויית משחק מעניינת אם כי מוגבלת באיכותה, בעיקר בגין השליטה.

דבר מעצבן נוסף הוא מודל הנזק. נכון שזה לא מרוץ מכוניות, אבל פנסים כחולים ודימומים עוזרים מאוד לאבחן את מצב היריב. ב-Don King יש קצת נפיחויות פנים, אבל פה זה נגמר. לפעמים כשהיריב מופל לרצפה הוא חוזר אליך כמו פנתר, עם אנרגיה מלאה. פשוט לא לעניין.

Don King עשוי למצוא חן בעיני חובבי הז'אנר. מדובר במשחק מהוקצע, הנהנה מאיכויות הפקה גבוהות למדי, אך הוא נופל על מודל שליטה מעצבן להפליא. אפילו שמו המכובד של דון קינג לא הצליח להציל את המשחק הזה, וחבל.

יתרונות
מצב קריירה מעניין ומקיף
גרפיקה מרשימה, בעלת אופי "מלוכלך" וריאליסטי

חסרונות
מודל שליטה גרוע ברמות שקשה לתאר
דקות המשחק הראשונות עשויות לגרום לכם לברוח בבהלה
אין שום סיבה לעבור את מצב הקריירה יותר מפעם אחת

הציון הסופי: 65