מסיבת דן

דן פורת (21), מתגורר עם הוריו בחלקה הצפוני של תל-אביב. דן הוא חייל משוחרר ששב לאחרונה מטיול בהודו ובימים אלה ממלצר בבית הקפה הברנז'אי "נחמה וחצי". הוא מתכנן ללמוד בשנה הבאה פסיכולוגיה, צורך תרבות ואקטואליה ומוצא פורקן ברחבת הריקודים.

"אני עוקב באדיקות אחר החדשות, הולך למופעי מוסיקה, מחול ותערוכות וצופה נאמן של ערוץ ההיסטוריה בד בבד עם החיבה העזה שלי לטראש ומסיבות".

"אין לי בעיה לקנות מכנסיים ברשת קסטרו ודומותיה, אך לעולם לא אלבש טי-שירט של מותג", הוא אומר נחרצות, ומוסיף: "אני משתדל שלא להתאים עצמי לאופנה שמכתיבות הרשתות הגדולות".

פורת שואב השראה מהאופנה האורבנית - המאפיינת את הערים המרכזיות באירופה - ומקנה לה אינטרפרטציה אישית בהתאם לתנאי השטח המקומיים (אקלים, מקומות בילוי וכדומה).

כך למשל השוויץ במכנסי ג'ינס ליוויס שחורים שרכש בחנות יד-שנייה בשם "אשת-חייל" ("מכנסי בייסיק שמשרתים אותי נאמנה ומתאימים לכל אירוע – עבודה, מסיבות, חתונה"), וג'קט ג'נס של חברת "פורשה", אותו קנה ב"סלון ברלין" לפני כשלוש שנים ("הג'קט הזה מכניס אותי לאווירה של שנות ה-80. אני מאוד אוהב מוסיקה מהאייטיז ורבים מבגדיי מאופיינים בזיקה לשנים אלה").

זה יכול להסביר את חולצות וינטאג' מעוררות הקנאה שנמצאו בארונו.

"גרתי תקופה קצרה אצל חברה בברצלונה ורכשתי שם כמה אוצרות אופנתיים", דן מציג בפניי חולצה מכופתרת ואברי-גלעדית במיוחד.
"זו חולצה משוגעת, ערבוביה של פסים א-סימטריים בצבעי כחול, כתום ולבן. לא אחת זכיתי במחמאות מפוקפקות נוסח: "אתה נראה כאילו חזרת מהחתונה של הוריך".

חולצה מרשימה לא פחות מצא דן ברחוב טשרניחובסקי: "חולצה קצרה מפוספסת באדום לבן, נדמה שהיא שמשה כמדים של קופאי במעדנייה או איטליז".

לצד אלה ישנה שורה ארוכה של חולצות פלנל משובצות, "הפלנל המקורית מזוהה עם בוקרים וסרטי מערבונים ומייצגת את הגבר הישן, האמיתי, הגס והחזק. זאת לעומת התכונות החדשות שמיוחסות לה – עדינות ותחכום הקשורים, בין השאר, לתרבות האינדי. השילוב בין שתי המשמעויות המנוגדות המיוחסות לפלנל המשובצת מאוד מעניין בעיני, אני רואה בה מעין מגמה השואפת לחספוס העדינות האשכנזית התל-אביבית".

"אני יוצא המון למסיבות. הכי נוח לי להגיע למסיבה לבוש בגופייה גדולה וזרוקה. זה חופשי וסקסי. 'בגדי יציאה' זה מושג שפג מן העולם – את החולצות המחויטות נשאיר לערבי טרקלין בשגרירות ולמסיבות נתלבש הכי פשוט שאפשר".

עוד אותרו בארונו: מעיל אופנוענים שחור מעור השוקל כשישה קילו ("אני חורש עליו והבטנה כבר מתפוררת אבל אני לא מוותר עליו"), נעלי ג'אז שחורות ("מצאתי אותם בארונו של אבי ולקחתי לסנדלר שישפץ. הן שברו לי את הרגליים במשמרת האחרונה"), ושלל משקפי שמש וראייה ("את זוג משקפי הראייה האחרון, שקופים עם מסגרת פלסטיק שקופה, קניתי בקלוד סמואל").

"התשוקה שלי לאופנה נובעת ממודעות ורגישות אסתטית ולא מן הפרקטיקה של לעשות שופינג", מסכם דן. "אני אוהב דיוק ושם דגש על ההתאמה לנתוני הגוף".

דן מסרב ללבוש חולצות מודפסות, קל וחומר כאלה הנושאות מסרים.

"בניגוד למקובל בקרב בחורי העיר, אני חושב שהלבוש שלי מנסה לייצג אותי ולא איזו אג'נדה בשקל תשעים".

הוא סבור כי יש להוציא מהאופנה מכנסי פדלפון ואת הצבע הכתום, ומציע תחתם צבעי שחור-אפור, שמלות סגורות ("שמשאירות מקום לדמיון") וחליפות מחויטות.

"יש לי חולשה לגברים בחליפות... בארץ אין לי ברירה אלא להסתפק בדוסים".