באנרגיות חיוביות

הפיקסיז ואלוויס קוסטלו לא הגיעו? הקלאקסונס חושבים שהם מזיזים למישהו? שירן אוחיון אספה מוזיקאים מחו"ל שבני נוער באמת רוצים לראות. בחוץ: כל הפלצנים למעלה

באנרגיות חיוביות | רשת 13


אזהרה: מאמר זה מציג את דעותיה וטעמה האישי של שירן אוחיון ושל שירן אוחיון בלבד. מערכת janna מתנערת מאחריות התוכן להלן ולמעשה, חלק מאיתנו די מזועזעים ממצב הפלייליסט של הבחורה הזו (שאגב, למרות הבחירות העבשות דווקא לא בת 83). תיהנו

ישראל חווה לאחרונה גל מבורך של אמנים מוכשרים המכבדים אותנו בנוכחותם המוזיקלית (מדונה, ריהאנה, אלטון ג'ון וליידי גאגא), ומנגד, אמנים שחשים עצמם טקסט פוליטי ודופקים ברז ברגע האחרון (הפיקסיז, אלוויס קוסטלו, הקלאקסונס - ובטח עוד כמה להקות איזוטריות שאפילו אמא שלהם טרם שמעה שהצליחו למכור כרטיסים בכל מקום שהוא לא המתנ"ס בסוף הרחוב שלהם). אממה, אנחנו עם חמדן וקומבינטור, ואם אנחנו כבר משלמים 800 שקלים לכרטיס – ראוי לפחות שאנחנו נבחר את האנשים שיהיו על הבמה.

אז נכון, ברגע האחרון הצלחנו להמנע מריח הנפטלין שהתכוון להפיץ קוסטלו והקלאקסונס האולטרא-מגניבים לא הגיעו כדי ללמד אותנו איך להפוך לקורבנות אופנה, אבל זה בסדר, אנחנו בחרנו להקות אלטרנטיביות (תרתי משמע) שהיינו רוצים לראות באצטדיון רמת-גן:

R.E.M

אין אחד שלא מכיר את R.E.M (ואם יש, שיקום. יסטור לעצמו, יתיישב בחזרה ויכנס מהר ליוטיוב). הן אחת הלהקות הקלאסיות האלו, שמשתבחות ומתגלות עם הזמן (כמו הפינק פלויד, הביטלס וכו'), להקה שזה לא חנוני או מוזר לאהוב, גם בגיל העשרה. חוץ מזה, הם נראים כאילו הם בשלב הזה בקריירה שלהם, בו לא יפריע להם לשקול לארץ הקודש לסבב הופעות קטן הכולל את ירושלים ותל-אביב.

COLDPLAY

אנחנו לא באמת צריכים להצדיק את הבחירה בהם, נכון? אחת הלהקות המוצלחות והמכניסות ביותר בעשור האחרון (כולל את גווינית' פאלטרו, להיריון, פעמיים), שיחררה לרדיו כל כך הרבה להיטים. בשירים שלהם השתמשו בלא מעט סדרות טלוויזיה, ההופעות החיות תמיד מושקעות, ובגדול – להקה שעושה עבודה. ישראל, כמובן, לא שונה משאר העולם וגם כאן מתעלפים על כל סינגל חדש שלהם. לאחר אינספור קבוצות בפייסבוק אשר קוראות להם להגיע להופיע בארץ, באמת לא מובן איך הם עדיין לא נחתו בארץ הקודש.

New Directions

New Directions מתוך הסדרה Glee!

למען הסר ספק - אנו מחשיבים אותם כלהקה לכל דבר, כי אחרי הכל - הם נמצאים כרגע בסיבוב הופעות החובק את צפון אמריקה. היכולות הווקליות של רייצ'ל (ליה מישל - שאגב - שמה האמיתי הוא ליה מישל צרפתי), הכוריאוגרפיה המטופשת ומלחמות האגו העסיסיות שאנו שומעים עליהן גורמות ללהקה להישמע ממש מגניבה. ובניחוח קאברים: ללייידי גאגא ומדונה כבר יש - אך האם יסכימו החבר'ה של "גלי" לעשות קאברים מקומיים יותר, נניח של משינה או שלמה ארצי?

נו, בריטני, מה נסגר?

אם היינו מקבלים שקל בכל פעם ששמענו שבריטני ממש אוטוטו - כן, שניה, היא רק עוברת את הרמזור הזה והבא אחריו - בארץ, היינו מיליונרים. אך בריטני, מה לעשות, מסרבת וממאנת להגיע אלינו, חרף העובדה שהיא הופיעה בכל מדינה אחרת בעולם, כולל אלו שטרם נוסדו. למען האמת, היינו רוצים לראות את בריטני ספירס כאן רק כדי לסמן "V" ולהמשיך הלאה. בעצם, בשביל ה-"V", ובשביל תמונות הפפראצי, שוודאי יסדרו לתשעים אחוז מהצלמים בארץ וילות בכפר שמריהו. נכון, ליאונרדו דיקפריו?

הבאקסטריז בויז

אז נכון שאת כרטיס היציאה שלהם מעולם הזוהר הם החתימו לפני מספר לא מבוטל של שנים, ונכון שהדור של היום בכלל לא יודע במי מדובר, אבל מצד שני יש בחורות שהיו אובססיביות לניק קרטר ועקבו כל יום הביתה אחרי בחור מהיסודי שהזכיר אותו מעט (אולי מדובר בכותבת שורות אלה, אבל אנחנו לא יכולים לאשר או להכחיש). אז אמנם כשהם היו בשיאם הם לא טרחו לבוא ולפנק את הקהל הישראלי, אבל יש לא מעט בחורות בשלהי גיל הטיפש-עשרה שהיו שמחות לראות אותם כיום (הכניסו שיעול אגרסיבי וקריצה רבת משמעות). מבינים?

U2

לאחר שביקרו בארץ הקודש ב-1997, נראה לנו שיש מקום לקאמבק. אחרי הכל, עכשיו יש לנו גם H&M וגםשתי איקאות. מה, לא מרשים?

ממש כמו R.E.M, קשה לנו להאמין שיש מישהו שלא מכיר לפחות שיר אחד של הלהקה המעולה הזו. אחת מלהקות הרוק המשובחות בעולם, וודאי המשובחת ביותר שיצאה מאירלנד (הערת המערכת: היינו לוקחים את הקרנבריז, The Pogues ואפילו את הסקריפט לפני שהיינו נוגעים באלבום שלהם עם כפפות, מקל ומסכת אב"כ, אבל מילא). אז בונו, אנחנו יודעים שאתה בעיקר בקטע של מדינות עולם שלישי, אבל בחייך – על הכדורגל פה כבר שמעת?

The Fray

כי הם גדולים בכל רחבי העולם, והגיע הזמן שהלהקה הזאת תהיה ענקית גם בישראל. יש פה קהל לא מבוטל שמדקלם הרבה יותר מאת "How to Save a Life" כבר שנים (ואם אתם כבר בקטע של לגלות אותם, תעשו לעצמכם טובה ותאזינו לגרסה של הלהקה לשיר של קניה ווסט - Heartless).