Medal of Honor

מלחמת העולם השנייה הייתה עד לא מזמן כר פורה לסיפורים ומשימות במשחקי פעולה, ולא פלא: היא הסתיימה זה מכבר, כולם מסכימים מי היו בה הטובים והרעים, וכמעט לאף אחד לא כואב עוד לשחזר את הרגעים הגדולים וההרואיים שלה. סביר להניח שחברות המשחקים היו מוסיפות ומפתחות משחקים שכאלה עד קץ כל הימים, אילו היו הגיימרים רק מסכימים להמשיך ולקנות אותם.

מלחמות מודרניות, בוודאי אלו שבהן הייתה מעורבת ארה"ב במהלך העשור האחרון, הן כבר סיפור אחר. רובן עדיין לא באמת נסתיימו, הן טעונות פוליטיקה ותעמולה, וזיכרון הנופלים בהן טרי ומעציב. בסדרת Modern Warfare המצליחה נמנעו מהסוגיות הבעייתיות הללו על ידי מיקום העלילה במדינות מומצאות ובקונפליקטים פיקטיביים, כאלו שכל קשר בינם ובין המציאות נרקם בדמיונו של השחקן. יוצרי Medal of Honor, אולי מתוך רצון להתבלט בז'אנר המוצף במילא, בחרו לוותר על הפריבילגיה הזו וללכת על הדבר האמיתי.

 

ההחלטה הזו הופכת את משחק הפעולה החדש של אלקטרוניק ארטס לאחד האותנטיים ביותר שבנמצא. לא מדובר, כמובן, בסימולטור מלחמה של ממש (סטייל Operation Flashpoint), אך הוא ראליסטי ככל שמשחק פעולה עשוי להתיימר לשחזור אמין של השטח. ההישג הזה עלה לחברה בלא מעט צרות, אך בסופו של דבר הוא מה שהופך את הקמפיין לשחקן יחיד, הבינוני מכל בחינה אחרת, למעניין. גם על מצב המולטיפלייר שורה רוח הראליזם, והוא מציע חוויה מאתגרת ולא סלחנית כלפי שחקנים מתחילים. החבילה כולה אומנם תפסיד כנראה ל-Call of Duty השנתי, אך בתור ניסיון ראשון לאחר תקופת קיפאון ארוכה למדי - בהחלט יש ממה להתרשם.

הקמפיין לשחקן יחיד: אווירה אותנטית, תסריט חובבני

הקמפיין של Medal of Honor מתרחש בתחילת המבצע אליו יצאה ארה"ב באפגניסטן כתגובה למתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. אנו מצטרפים לכוחות הראשונים שנוחתים בשטח, יחידת "מסתערבים" אמריקנית שמטרתה להתחפר בכפרים ובעיירות הנידחות ולחסל את אנשי הטליבאן תוך פעילות עצמאית למדי. אנשי היחידה נהנים מתמיכה מודיעינית סבירה ומעזרת חיל האוויר, אך לעתים נדירות בלבד תמצאו את עצמכם בקרב בו משתתפים יותר משלושה חיילים לצדכם.

 

בתוך יחסי הכוחות המטורפים הללו מתפתחים להם קרבות באמצע המדבר, בבסיסים נטושים ובכפרים שתושביהם ברחו מזמן. זוהי סיטואציה מותחת ומסקרנת, והעיצוב האמנותי האפור והאפל מחזק אותה לכדי משחק אימה של ממש. העלילה עוקבת אחרי כמה חיילים אותם נכיר באופן אישי, ועד סוף הקמפיין (בערך שש שעות מתחילתו ועד סופו) בהחלט תקבלו תחושה אותנטית למדי על מה שהתרחש באותם ימים - ועל מה שמוסיף וקורה במדינה החרבה הזו עד הדקה הזו ממש.

 

הדברים שפוגמים בחוויה קשורים ברמת הגימור והליטוש, שאינה עומדת בקנה אחד עם הסטנדרטים שאליהם התרגלנו בז'אנר. ישנם רגעים במשחק בהם התסריט שמאחורי הקלעים שקוף לחלוטין: הסתערות שנפסקת ללא סיבה של ממש אם לאחד מחברי היחידה יש איזה משפט להשלים, או אזור שנותר שקט ורגוע עד השנייה שבה אתם נכנסים אליו, מפעילים את המתג שמתחיל להזרים אל תוכו כוחות אויב שלא היה להם שום מקום הגיוני להסתתר. יש גם באגים, קירות בלתי נראים שמגבילים את שטח המשימה ללא שום תירוץ ואינטליגנציה מלאכותית שלא ערוכה בשום אופן לבלתי צפוי. שווה לסיים את הקמפיין, אך ברמת המשחקיות אין למתחרים הרבה מה ללמוד ממנו.

 

 

מולטיפלייר: למקצוענים בלבד

מצב המשחק מרובה-המשתתפים של Medal of Honor הוא למעשה כותר נפרד לגמרי: הוא פותח על ידי צוות אחר ומבוסס על טכנולוגיה שונה. ובכל זאת, כאמור, נדמה שמשהו מאותה אווירת ראליזם דלף גם אליו, שכן מדובר במצב משחק קשוח שלא מקבל יפה שחקנים חדשים ובלתי מוכשרים. אל הקרב הזה כדאי לכם להיכנס רק אחרי עשרות שעות של אימונים במשחקי מלחמה - ודווקא הקמפיין הכלול בחבילה לא יכין אתכם כלל לאתגר.

המפות בדרך כלל קטנות וצפופות, כך ש-12 השחקנים בכל קבוצה מתנגשים זה בזה באינטנסיביות אלימה. אפשר לבחור מבין שלוש דמויות שונות: צלף, חייל קומנדו או רובאי. לכל אחת מסלול שדרוג ופיתוח נפרד במהלכו נפתחים פרטי ציוד ויכולות חדשות ככל שאתם צוברים עוד ניקוד והישגים. בכל אחד מארבעת המודים האקשן מהיר ורצחני, ואם תנסו לפעול בכוחות עצמכם תחוסלו תוך שניות. מוטב להיצמד לשאר חברי הקבוצה ולתכנן היטב את הצעד הבא. מטעמים מובנים, זה קל יותר אם הקבוצה מורכבת מאנשים שאתם כבר מכירים ולא מפרטנרים אקראיים.

 

דרך נוספת להתחרות בשחקנים אנושיים היא מצב Tier 1 שאותו תמצאו דווקא בתפריטי הקמפיין לשחקן יחיד. כאן אתם מצטווים לסיים את משימות הקמפיין ברמת הקושי הגבוהה ביותר ובזמן הקצר ביותר. חיסולים יצירתיים (כמו פגיעת ראש או דקירה מטווח אפס) עוצרים את השעון לכמה שניות וקונים עבורכם זמן יקר. זה עדיין קשה לשבור שיאים, אך אתם מוזמנים לנסות שוב ושוב עד שתצליחו לעקוף את כל חבריכם.

לסיכום: ניסיון יפה

מטרתה המוצהרת של אלקטרוניק ארטס היא לכבוש את פסגת ז'אנר הפעולה ולהעמיד לסדרת Call of Duty תחרות שווה. השנה מטרה זו עדיין אינה מושגת: Medal of Honor סובל מחוסר ליטוש, הקמפיין שלו אינו מהודק כמו זה של משחקי Modern Warfare ומצב המולטיפלייר סובל הן מהפרדתו המוחלטת והן מפנייתו לקהל מצומצם יחסית של שחקנים. ובכל זאת זהו משחק פעולה ששווה לשחק בו, ולו רק בזכות התחושה המעט יותר ראליסטית שהוא מצליח לשדר.

 

זהו ניסיון יפה שמעיד בעיקר על הפוטנציאל לעתיד. בעיות טכנולוגיות אפשר לפתור, העדר ליטוש הוא לקח שאותו חברי הצוות בוודאי למדו היטב. אם תתמיד בכך, תוכל EA לקחת את סדרת Medal of Honor למקומות מרשימים. בינתיים אנחנו מקבלים משחק פעולה טוב אך לא טוב מאוד, שנהפך שווה קנייה במחירו הנוכחי אם אתם מוכנים להשקיע בו שעות רבות ולהתמודד עם האתגרים אותם מציעים מצבי המולטיפלייר הקשוחים.

 

בעד

הקמפיין מתרחש במלחמה אמתית, ומשדר תחושה אותנטית ומרתקת

מצבי המולטיפלייר מאתגרים ומהנים לשחקנים שמוכנים להשקיע

גרפיקה מרשימה ואפקטים קוליים משכנעים

 

נגד

הקמפיין סובל מתסריט לא מהודק ורגעים "שקופים" בהם מנגנוני המשחקיות נחשפים יתר על המידה

לא מעט באגים, חלקם יכריחו אתכם להתחיל את המשימה מחדש

הקרבות מרובי-המשתתפים קשים מאוד ולא מומלצים לשחקנים מתחילים

 

ציון 84

בואו לדבר על זה בפורומים..   פורום פעולה   פורום פלייסטיישן

 

פלטפורמות ותאריכי יציאה
14/10/10	14/10/10	14/10/10