Rock Band: סופה של תקופה

ביום שלישי הקרוב יתווסף American Pie של דון מקלין לספריית ה-DLC של Rock Band. בשבוע שאחר כך לא ייצא שום DLC, ובכך ייקטע רצף של 281 שבועות, מאז נובמבר 2007, שבהם בכל יום שלישי שוחררו שירים חדשים. אחרי מותו המצער של Guitar Hero לפני כשנתיים ממנת יתר של משחקי המשך, אני חושב שעכשיו זה הזמן לכתוב סוג של הספד לז'אנר משחקי המוזיקה.

אני נכנסתי לעולם הזה מאוד מוקדם, עם גיטר הירו 2 על ה-PS2. בתיכון ניגנתי די הרבה על גיטרה, וזה היה משחק כיפי, עם אוסף מוצלח של שירים, מספיק דומה לנגינה על גיטרה כדי לתת תחושת נוסטלגיה חביבה, ומספיק שונה כדי לספק חוויה ייחודית ולא לעשות יבלות על כפות הידיים. גיטר הירו 3 הוסיף עוד שירים מצוינים - וכמובן את Through the Fire and Flames - ואז הגיע Rock Band והפך את הז'אנר לחלוטין.

כמובן שאז חיכינו בערך שנה וחצי עד שהפלא הטכנולוגי הזה יגיע גם לארצנו הקטנטונת (ובמחיר כפול, כי למה לא), אבל ברגע שהצלחתי סוף סוף להשיג ערכה מלאה של Guitar Hero: World Tour, זה פתח את הדרך למאות שירים, הרבה ערבי נגינה עם חברים, והמוווון שעות של נגינה לבד ששיפרו משמעותית את כישורי ה-air drums שלי.

בקיצור, אני מאוד אהבתי את הז'אנר הזה, והיו לי איתו המון חוויות מצוינות. החל מ-Are You Gonna Be My Girl ועד 2112, דרך מטאליקה ו-Muse ו-Pearl Jam ו-Tool ועוד המון, עם סולואים מרהיבים וזיופים מרהיבים לא פחות, תחרויות עזות על מי יקבל את התואר "Serious Skills" (למרות שכנראה "Top Performer" יותר טוב), 4 כוכבים ב- Through the Fire and Flames (אתם זוכרים שאני מטורף, כן?), ולא מעט להקות ושירים שאני מאוד אוהב היום והכרתי רק בזכות המשחקים האלה.

אחרי 3 משחקים מצוינים (ועוד כמה בסדר), ספרייה של מעל 4000 שירים, מהפכה אחת רצינית בז'אנר ובתעשיית הבידור באופן כללי, מעל 13 מיליון עותקים שנמכרו בסה"כ ויותר מ-100 מיליון שירים שנקנו בחנות של המשחק, בהחלט אפשר להגיד שרוק באנד היה תופעה חשובה. ולזה כמובן צריך להוסיף עוד 25 מיליון עותקים של גיטר הירו לדורותיו.

הז'אנר אולי מת, אבל רוחו תחיה לנצח בליבנו, באקסבוקסנו, ובמיליוני כלי הפלסטיק שהוא הותיר מאחוריו. Rock In Peace.

טור זה הופיע בבלוג "גיימפאד", והוא מתפרסם כאן תחת רישיון רשיון ייחוס-שיתוף של Creative Commons