אמיר חייק, כולם הלכו לג'מבו

קנו כרטיסי טיסה וסעו לחגוג במקומות נפלאים, במלונות מפנקים, ללא תו סגול וללא מגבלות. התו הסגול והמגבלות יישארו בבית החשוך. העיקר שאתם תבלו, תחגגו ותחזרו מאושרים. על תאטרון האבסורד הזה חתומה ממשלת ישראל שנדמה ששכחה את תעשיית המלונות המקומית. תעשיית המלונות המפוארת של ישראל, נבנתה בדם, יזע ודמעות במשך עשרות שנים. עקב בצד אגודל. היא שרדה מבצעים צבאיים, מלחמות, תקופות צנע ומיתון. מזה כעשרה חודשים חווים מלונות ישראל את המשבר הקשה ביותר בתולדותיהם כשהערפל הכבד עדיין מקשה לזהות את פתח היציאה.

יש משום מה תחושה, שאם יש איים ירוקים באילת ובים המלח, הכול בסדר.

אז לא. ממש לא.

האורות בחלק גדול ממלונות ירושלים, תל אביב, חיפה, הגליל, נצרת, טבריה, נתניה ועוד, כבויים חודשים ארוכים. אלו מקומות אשר הסתמכו בעיקר על תיירים אשר הגיעו מכל העולם, וכשאלו אינם מגיעים, קשה לראות את האור למרות מאמצי שרת התיירות ומשרדה.

הקהל הישראלי לעומת התיירים, מגיע ורוצה להגיע אולם משום מה מעדיפה ממשלת ישראל להשאיר ענף סגור ולא לאפשר לו לפעול לפי כללים של התו הסגול שהיא עצמה הכתיבה.

מלונאי ישראל העסיקו כ 41,000 עובדים ישירים ועוד כ 120,000 עובדים עקיפים. מרביתם יושבים בבית. מלונאי ישראל סיפקו תעסוקה לעשרות אלפי עסקים קטנים ובינוניים. מרביתם יושבים בבית. מלונאי ישראל בנו תשתית לענף התיירות במדינה הנפלאה שלנו וכל זה נמצא בסיכון. והמלונאים, כמו מלונאים, תמיד אופטימיים. ממשיכים למרק ולנקות ולהשקיע ולשפץ ולבנות כי יבוא יום והמלונות ייפתחו שוב. כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק לעד. אבל בינתיים אנו מסתכלים מבעד דמעה שקופה איך כולם נוהרים אל שדה התעופה וממנו אל מחוזות אחרים.

כדאי להבהיר, אין לנו דבר וחצי דבר נגד הסכמים מדיניים המאפשרים לישראלים לנסוע ולנפוש ברחבי העולם. אנו מברכים על כך. אולם יש לנו בטן מלאה על האבסורד והאפליה המאפשרת בילוי במלונות, מסיבות, כנסים, מופעים ועוד והכל מחוץ לגבולות המדינה אבל עמוק בתוך גבולות האבסורד.

יום שישי את יודעת, יש בעיר מסיבה...ובו בזמן, כולם הלכו לג'מבו ורק אותנו השאירו לבד.