דומה שעל האלימות כנגד נשים נאמר כבר הכול אבל נעשה מעט. מעט מדי

קשה למנות את המיצגים, המחאות, עצרות ההזדהות והנאומים בנושא, אבל למרבה הצער – המצב לא משתפר. להפך. אסור להתייאש כמובן: צריך להמשיך ולהציף את הדברים, לצעוק אותם, להתריע. עד שיגיע השינוי. עד שיינקטו הפעולות הנדרשות כל כך.

במשך שנים אנו יודעות על תקציבים צבועים, המיועדים לצמצום ומיגור התופעה, אך לא מועברים לקידום הנושא. לאחרונה, למשך, פורסם כי למרות שלפני כשלוש שנים החליטה הממשלה להקצות 10 מיליון שקל למאבק בהטרדות המיניות – סכום זעום גם כך בהתחשב במצב - התקציב נעלם בין סבבי הבחירות. התוכנית לא יושמה. וכך המדינה ממשיכה להפקיר את הנשים שממשיכות להיפגע. עולם כמנהגו נוהג.

אלימות נגד נשים היא תופעה חוצה מגזרים ושכבות חברתיות. זה יכול לקרות לכל אחת בכל מקום. המספר הממוצע של נשים הנרצחות בשנים האחרונות בישראל על ידי בני זוגן או בני משפחתן עומד על 20! אלפי נשים עוברות התעללות נפשית ופיזית, נאנסות, מוטרדות, מוכות. לו היו אלה מחבלים שאנסו, היכו, התעללו ורצחו - כולם היו מזדעקים. ועדות חקירה היו נפתחות. תקציבים היו מופנים לטובת העניין. אבל כשזה "אחד משלנו" – זה נגמר בדרך כלל בצקצוק בלשון ובחזרה לשגרה. למרבה הזוועה יש גם מי שמגוננים על הפוגעים האלימים.

עוד בנושא:

נורות אזהרה: כך תזהי כבר בתחילת הקשר שאת נמצאת בזוגיות אלימה
לכל אישה יש שם: מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן או קרובי משפחתן
לישון עם האויב: נשים שניצלו מרצח ע"י בני זוגן - שוברות שתיקה
את לא לבד - איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

אנחנו חיים בתקופה מאתגרת במיוחד. בעת משבר הקורונה, הבעיות קשות ורבות ושירותים חברתיים שהוזנחו במשך שנים קורסים. מגזרים שונים נאבקים על שלהם. יש שמקבלים, בצדק רב, סיוע ותוספות תקציביות. אבל למניעה וצמצום של אלימות נגד נשים, שהולכת וגואה, בוודאי ובוודאי בתקופות משבריות כגון אלה, שגובה חיי אדם, שהורסת משפחות – אין תוכנית ואין תקציבים. האם חייהן של הנשים זולים יותר? האם דמן סמוק פחות?
יותר מתמיד, אסור להשלים עם כך. אנו חייבות להמשיך ולתבוע את המובן מאליו.

על המדינה:

- להפנות בדחיפות את התקציבים שנצבעו זה מכבר ולפעול למימושם.
- להפנות תקציבים נוספים ומשמעותיים לטיפול כולל בנושא – מחינוך ועד ענישה.
- ליישם מדיניות ברורה, בה האישה הנפגעת לא תיענש בכליאתה במקלט בגלל שהיא תחת אלימות.
- לטפל בגברים אלימים בתוכניות מתאימות – ולהקים מקלטים לגברים מכים.
- להחמיר בענישה בכל הנוגע לאלימות נגד נשים.
- לאשרר את אמנת איסטנבול, כפי שהמדינה התחייבה ולא עשתה; האמנה כוללת צעדים משמעותיים שעל המדינות החתומות עליה לבצע כנגד אלימות נגד נשים.
מאסנו בגינויים, בהבטחות ללא כיסוי, בדיבורים.

די להפקיר את הנשים. הגיע הזמן למעשים!

עוצרים את האלימות נגד נשים - הצטרפו למאבק