"למה הקרירות הזאת על הבוקר?"; "מעדיפה לא לדבר. כל מה שאגיד לא טוב"

יובל וניר מתקשים לצאת מהמשבר, ואחרי לילה שבו לא ישנו יחד הם מתעוררים לבוקר קודר: הוא מעיר לה על ההליכה שלה ("גוררת את הנעליים בכל הבית"), היא מבינה שכנראה זה הסוף ("אני מרגישה די לבד") ואז הוא מנסה לשבור את הקרח אבל לא ממש מצליח: "מה אנחנו עושים כאן? סובלים?"