"ניסיתי לסיים את החיים שלי כמה פעמים": המלחמה של הלום הקרב שלא מקבל הכרה 

יובל התגייס במרץ 23 לחטיבת הנח"ל, שם עבר הכשרה בה הוא נהנה מאוד. יום לפני השבעה באוקטובר הוא תפס קו, היה בפטרול של 10 שעות ולאחריו הלך לישון בשעה 5:00 בבוקר. כשעה וחצי לאחר מכן, הם כבר התעוררו למלחמה. בסוף אותו חודש, יובל לחם בעוטף עזה, כפי שסיפר בריאיון לתוכנית "מוריה וברקו": "ישר כשהגענו ראינו מלא תרמילים של כדורים, מכוניות חרוכות, שבילים של דם. עליתי לשמירה הראשונה וחטפנו טיל שנפל 4 מטר ממני. עפתי כמה מטרים אחורה, חלק מהדברים אני לא זוכר".

כתבות נוספות מתוך "מוריה וברקו"

• "יש לי סיוטים ופלאשבקים מהשבי, הצלקת הזאת תמיד תישאר"
• "המשטרה יכלה לבטל את המשחק הזה מזמן - היא באה במטרה של נקמה"
• "לא רק שלא הייתי נותן לך לנהל בית ספר, גם גן חיות לא הייתי נותן לך"

ויקי, אימו של יובל, סיפרה על ההתמודדות הקשה ("האירוע הזה השפיע עליו בצורה מאוד משמעותית. לא היה מי שיקשיב לו שם, הגיע שלב שהוא ביקש עזרה ולא קיבל מענה מהמפקדים שלו, יתרה מכך הוא 'הושחר'. חייל בצבא שעושים עליו חרם, זאת התחושה"), על חוסר ההכרה בבנה ("הוא הוגדר כפוסט טראומתי על ידי פסיכיאטרית של הצבא, כששיחררו אותו לקחנו אותו לפסיכיאטר פרטי, ולאחר מכן עוד שתי פסיכיאטריות שונות אמרו שהוא עם סימנים מובהקים. הפסיכיאטר של משרד הביטחון אומר שהוא בחרדות") ועל חוסר האונים ("יש כאן הפקרות כוללת. אנחנו מטפלים בילד שלנו, אף אחד לא מטפל בו").