"ההנהלה הבהירה לי שההזדהות הפוליטית שלי לא מתאימה- קמתי ועזבתי"

נועה (שם בדוי) היא חרדית שעבדה בעבר בחברה חרדית בגוש דן בה לא היה הרבה דיבור על פוליטיקה במקום העבודה. בעיקר משום שרוב העובדים חלקו את אותה הדעה. אך קצת לפני הבחירות האחרונות, היא התחילה להזדהות פוליטית בצורה ציבורית עם מפלגת "יש עתיד". כשהמידע על ההזדהות הפוליטית שלה הגיע אל מקום העבודה, היא התחילה לקבל מסרים ברורים שזה לא מקובל על ההנהלה ושזה "יוצר בעיה לשם של הארגון", לפי הבנתה דרך פרצופים, תנועות גוף ודיבורים בין חבריה לעבודה. "אני זוכרת שאמרו לי: 'ההנהלה אמרה שזה ממש לא בסדר'".

אחרי שהיא קיבלה כמה וכמה מסרים סמויים, היא הרגישה ש"הטבעת מתחזקת סביב הצוואר שלי" ושימצאו עילה לפטר אותה בכל מקרה. אחרי כמה ימים, בצעד דרמטי, התפטרה ועברה לעבודה אחרת.

לא הרגשת שיש פתרון אחר?

"ההנהלה באה אלי בטענות, אז לא הרגשתי שיש לי למי לפנות לעזרה".

"המנהל מדבר על פוליטיקה בלי סוף, זה מעיק"

אופק (שם בדוי), עובד בחברה קטנה וצעירה בתל אביב. "הייתי אומר שכמעט כל יום זה עולה, אם זה בארוחת צהריים או אחרי שעולה כתבה חדשה או כל דבר". לטענת אופק, מנהל החברה מרבה להכניס את האג'נדה הפוליטית שלו: "העניין סביב הפוליטיקה, מאוד מדובר אצלנו בחברה. כולנו יכולים להסכים, אבל ברגע שההנהלה מדברת על זה בלי סוף, זה מפריע. וזה לא משנה אם אני חולק את אותה הדעה או לא."

"אם מישהו יתווכח עם ההנהלה על פוליטיקה, זה לא באמת ישפיע עליו בפן המקצועי, הוא לא יקבל פחות פרויקטים או ימנע ממנו קידום, אבל זה יצור מצב חברתי לא נעים. ההנהלה תסתכל עליו בעין לא טובה והוא לא ירגיש "אחד מהחברה"."

קרה כמה פעמים שהעובדים דיברו בלי ההנהלה, והסכימו בפה אחד שזה פשוט לא רלוונטי להיכנס לשיחות האלו ושכולם מרגישים שלא נעים להם לפנות למנהלים בנושא. "יש איזה חשש, השתתקות, ואנחנו פשוט מחכים רגע שהשיחה תעבור בלי להיות מעורבים בה יותר מידי".

"לא צריך להכניס פוליטיקה למקום מקצועי אף פעם, פשוט כי זה לא רלוונטי", הסביר אופק. "אם אני יוצא לבלות עם קולגות אחרי שעות העבודה, אז אין בעיה. אבל במקום העבודה, במיוחד בפגישות או בארוחת צהריים שאנשים רוצים רגע לנוח זה לא המקום לשיח הזה. זה לא תורם לאף אחד וזה רק גורר סיטואציות לא נעימות".

קשה להתעלם מהשיח הפוליטי, במיוחד בתקופה האחרונה. אז איך בכל זאת אפשר לנהל שיח פוליטי בצורה אחראית במקום העבודה? 

"ארגונים הם חלק מה-Eco system, הם מושפעים ממנו ומשפיעים עליו, הם לא גוף נטרלי", מסביר אורן אפל, מנכ"ל חברת פלוס המייעצת לחברות בנושא אושר ארגוני. "לארגון יש תפקיד, ואפילו חובה לטעמי, להשמיע קול ולעודד אנשים להיות אקטיביים, במהלכים שקורים במדינה. מהלכים כלכלים, חברתיים ופוליטיים. צריך לדעת, כמובן, לעשות את זה נכון".

"ברשתות החברתיות אני כותב משהו ואני מקבל אנשים עם הדעות שלי ואני מקצין לתוך עצמי. עדיף גם שזה לא יקרה בפינת הקפה אלא במקום עם כללים מוסכמים על דיון. אפשר בליווי מדריך חיצוני שיעזור לכל הקולות להישמע מבלי למשוך לכיוון אחד. החברה שלנו זקוקה לאיחוי והוא לא יגיע מהרשתות החברתיות וגם לא מההפגנות. אנחנו צריכים, יחד עם כל הקושי, להקשיב לדעה האחרת ולהבין שמאחוריה עומד בן אדם ולא רק סיסמה.

בנוסף, צריך לתת מקום לרגשות ולהבין שכולנו כועסים ונסערים. אנחנו רוצים להגיע למצב שבו ניתן לשים את השריון והחרב בצד ולדבר רגע בגובה העיניים. אני חושב שזו האחריות של מקומות העבודה. זה מאוד לא פשוט, זה מורכב. זה דורש להכניס את הראש לשדה מוקשים. אבל אפשר להיכנס לשדה מוקשים עם נעלים נכונות וציוד נכון ולצאת מהצד השני בשלום ואפילו בתחושה יותר טובה. עם התחושה הזו לחזור הביתה, לבוא לחברה ולצאת להפגנה. כי כולנו נמשיך לעבוד יחד, נמשיך לחיות יחד. אין לנו ברירה אלא לעסוק בסוגיות האלו, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו".

מה ניתן לעשות אם אני לא מרגיש שאני יכול להביע את דעותיי במקום העבודה?

"קודם כל, להיות מחובר לחוויה שאני מרגיש לא נוח ושאין מקום לדעה שלי. זה המקום לפנות למישהו מהארגון ולהגיד- אני מרגיש שיש עלי לחץ, שצוחקים עלי ולא נותנים לי להביע את דעתי. צריך למצוא למי לפנות, למנהל הישיר, למשאבי אנוש או לכל מ שנוח לך לגשת אליו. זה חשוב לבטא את זה. אם כל אחד ייקח אחריות על הרגשות שלו ועל השיח שלו ועל הורדת גובה הלהבות. אולי, זה יעזור לנו כחברה".