הסרת "ערוץ המוזיקה הישראלית" מיוטיוב: צודקים, לא חכמים

תמונת כותרת

אייטמים נוספים שאתם עשויים להיות מעוניינים בהם:

>>> חולים בטביטיס? "תרמו" את הטאבים הפתוחים בכרום

>>> חוסני כוכב עליון: מובארק מניאק, אבל משלנו (וידאו)

לפני מספר ימים זה קרה. עשרות קליפים ישראליים ישנים, שהועלו ליוטיוב על ידי אספן מוזיקה פרטי, הורדו מהאתר בעקבות פנייה של חברת התקליטים NMC. מרבית הקליפים היו פיסות תרבות שלא זמינות בשום מקום אחר, כאלה ששודרו בערוץ הראשון לפני עשרות שנים ונרקבים מאז בארכיון רשות השידור.

גיא אלון, מי שעמד מאחורי ערוץ היוטיוב guyal11, אסף עשרות קלטות VHS ישנות עם הקלטות של אותם קליפים, ודאג להעביר אותם לאט לאט לפורמט דיגיטלי. לאחר שהוא דגם את השירים, הוא העלה אותם ליוטיוב, בקצב של שיר ישן אחד ביום. חברות התקליטים, שמחזיקות בזכויות של חלק מהשירים שהועלו לערוץ של גיא, לא ממש התלהבו מהרעיון - ודאגו להוריד אותו מהרשת.

נתחיל עם העובדות היבשות: על פניו, הצדק נמצא בצד של NMC. הזכויות על חלק נרחב מהשירים שגיא אלון שחרר לחופשי שייכות להן, חוקי זכויות היוצרים עומדים לצידם וזכותם המשפטית לקבוע שהם אינם מעוניינים 

שייקה לוי

יש לציין שסגירת הערוץ לא נעשתה בעקבות פניה ספציפית מצד החברה ליוטיוב, אלא על ידי תיוג קליפ ספציפי ככזה שמפר את זכויות היוצרים של החברה - לאחר מספר תלונות כאלה ביוטיוב מורידים ערוצים באופן גורף - ונראה שאלון הגיע לרף שאחריו יוטיוב לא מרחמת יותר.

אבל אם בוחנים טיפה מעבר לעובדות היבשות, נראה שהעוול בגדול בכל הסיפור הזה נעשה לתרבות הישראלית. כותב שורות אלה אוהב מאוד במוזיקה ישראלית ונוהג לרכוש דיסקים מקוריים (!) וללכת להופעות מוזיקה רבות כדי לתמוך באמנים שלנו, והוא עדיין חושב שסגירת הערוץ היא אומללה וקטנונית. למי בדיוק הפריעו הקליפים האלה, שצולמו לפני עשרות שנים? יש להניח שלרוב האמנים ממש לא היה אכפת שהם שם.

אז נכון, בכתבה בערוץ 10 הוצג שייקה לוי זועם במיוחד, וטען שהערוץ של אלון ממש לוקח לו כסף מהארנק, אך יש לציין שהמקרה של לוי ושל הגששים הוא שונה בתכלית מזה של רוב השירים האחרים בערוץ הז"ל: את רוב החומרים של הגשש החיוור ניתן להשיג היום על תקליטורי DVD, ולכן אפשר להסכים עם הטענה שהצגת השירים בערוץ החינמי פוגעת במכירות הדיסקים. אצל האמנים האחרים, לעומת זאת, המצב שונה לגמרי, ומדובר בקליפים ארכיוניים שלעיתים אפילו האמנים עצמם שכחו מקיומם.

למה להסתגל כשאפשר להשאר דינוזאורים

NMC היא כיום חברת המוזיקה הגדולה בישראל, לאחר שהתאחדה לאחרונה עם חברת הד-ארצי. חברה בסדר גודל כזה יכולה להרשות לעצמה להיות קצת יותר ליברלית, ולהבין את חשיבותו של ערוץ יוטיוב כזה לתרבות הישראלית. ברור שיותר קל להתנהג כמו תאגיד מרושע ולמחוץ את אספן המוזיקה הפרטי שמשתף את האוסף שלו עם שאר העולם, במיוחד שכשמדובר בגיא אלון, שלא כמו ילדים רבים שמעלים ליוטיוב שירים חדשים ומלאים על בסיס יומיומי, מדובר בעבודה קלה במיוחד: אלון מזדהה בשמו ומרכז את כל השירים בערוץ אחד, שמאוד פשוט לאתר וליירט - זאת בניגוד למעלי שירים אחרים שמפזרים את השירים שהם מעלים בעשרות ערוצים ויוזרים כדי שיהיה קשה לאתרם.

ואכן כך בדיוק NMC פעלה. קשה להאמין שאחרי שידור הכתבה בערוץ 10 היא לא ידעה שבקשה אחת נוספת מיוטיוב להוריד את אחד הקליפים בערוץ תוביל לסגירתו. אם מי מקברניטי החברה חושב שפעילות זאת תוציא צרכנים פוטנציאליים מהבית כדי לרכוש בהמוניהם דיסקים נוסטלגיים, הוא וודאי טועה. הורדת הערוץ הייתה מכה כואב לתרבות הישראלית, שחזרה בחסות החברה למקומה הטבעי - ארכיון רשות השידור, הסגור בפני אזרחי מדינת ישראל.

NMC תמשיך לנסות למכור מוזיקה בתקליטורים לא רלוונטים, ותתפלא כשתגלה שמספר הרוכשים יורד משנה לשנה. היא תאשים את הפיראטים, את האינטרנט, את חובבי המוזיקה, ולא תטרח להסתכל במראה ולתהות האם לא הגיע הזמן להסתגל לשנות ה-2000 (ולא, קברניטים יקרים, songs.co.il המיושן אינו עונה להגדרה). למה להסתגל כשאפשר להשאר דינוזאורים?

מחאה + קרדיט

רוצים להצטרף למחאה נגד הצעד של NMC? הצטרפו למטרה בפייסבוק

הפוסט פורסם במקור בבלוג "חורים ברשת"