כמה דקות של שקט • אוכלים בדרום איטליה

דרום איטליה הוא חבל ארץ מדהים ביופיו, עם חופי ים קסומים, כפרים ציוריים אותנטיים, נופים מרהיבים, משופעי מצוקים אימתניים, עמקים פוריים ואיים צבעוניים. ובתוך כל היפה הזה נמצא שפע של אוכל איטלקי טעים והדוניסטי על כל גווניו, יינות מקומיים שמלווים יפה את האוכל והרבה לימונים. חבל קמפניה נמצא בחלקו הדרום מערבי של המגף. אזור פורה, עם מזג אוויר נוח והרבה מים. אזור מישורי, עם חופי ים מקסימים ונוף צוקי, הגובל בהרים משתפלים, ועיירות מדהימות ומפנקות, סורנטו, פוזיטנו, אמלפי, רוולו ועוד.

 

רגע לפני - בדרך מרומא לדרום איטליה

בעונת התיירות אפשר למצוא טיסות ישירות מהארץ לנפולי, אך אם תעשו את השילוב של רומא והדרום, יש כמה מקומות מעניינים גם בדרך מרומא לקמפניה, שאורכה כשלוש שעות.

 

שני כפרים השוכנים על גבעות שהן בעצם הרי געש כבויים, כ-12 ק"מ דרומה לרומא. האזור קרוי קסטלי רומני (טירות רומאיות). שתיים מהגבעות התמלאו במים והפכו לאגמים יפהפיים. מעל האחד שוכן הכפר קסטל גנדולפו ומעל השני נמי. הדרך בין שני האגמים נקראת ויאה דואה לגי - דרך שני האגמים, דרך מקסימה וצרה, מחופה בצמחיה.

 

שני הכפרים ציוריים וירוקים, ובשל מזג האוויר הטוב ששורר בהם עם הבריזות המגיעות מהים, שימשו כבר בעבר כמקום נופש לעשירי העם. מעון הקיץ של האפיפיור נמצא גם כן פה, ליד כיכר הכפר היפה.

 

ומכאן, הדרך דרומה על אוטוסטרדת השמש (A1) חוצה את כל קמפניה (מישור בלטינית), שבמרכזה נמצא הר הגעש הכבוי וזוב, שאחראי לאדמה הוולקנית הפורייה באזור.

 

פיצה רבותיי, כמו שהיא אמורה להיות

נאפולי, הממוקמת על מפרץ נאפולי, בין הר הגעש וזוב לבין האזור הוולקני Campi Flegrei, היא אחת הערים הגדולות שבערי איטליה, השלישית בגודלה ליתר דיוק, וידועה כעיר הבירה של פרובינציית נאפולי ובירת מחוז קמפניה.

 

זוהי היא עיר צפופה וססגונית עם רחובות יפים יותר פחות, בניינים עתיקים, כיכרות אותנטיות רבות, שפע שווקים עם בשר, דגים, פירות ים, וכל מה ששוק צריך לתת, ובתי אוכל מכל כיוון. חייבים לנסות את הפיצה הנאפוליטנית - כפרית, פריכה ונאפית לפי הזמנה בלבד בתנור אבן. היא שונה לחלוטין מרוב הפיצות שאנחנו מכירים מהארץ - שלמדו מהגרסה האמריקאית למאפה ונמכרות לפי פרוסה.

 

רוב האטרקציות של נאפולי נמצאות ברובע העתיק של העיר. רובע שבו דלתות המטבחים פתוחות אל הסמטאות הצרות, וחיי העיר מתנהלים שם בין ניחוחות הבישולים, חבלי הכביסה וכסאות המטבח שיוצאים החוצה בימים חמימים.

 

העיר מלאת עניין, כשהחלק התיירותי ההכרחי נמצא בסביבות Piazza Plebiscito. פה נמצא את ארמון מלכי נאפולי, שסיור בתוכו מבליט את גודלו ועושרו, כנסיית סן פרנצ'סקה די פאולה המרשימה, תיאטרון ובית האופרה סן קרלו, גליית אומברטו היפה עם תקרת הזכוכית, המוזיאון הארכיאולוגי המציג את אוצרות פומפיי, ועוד שכונות ציוריות רבות אחרות.

אם אתם לנים בסביבות סורנטו, רצוי להגיע לנאפולי ברכבת או בהפלגה מסורנטו, כי הנהיגה במקום קשה ולמצוא חניה זה כמעט מבצע בלתי אפשרי.

 

האודיסיאה של הומרוס בסורנטו

באודיסיאה שלו, הומרוס מספר כי העיירה סורֶנטו, השוכנת לחוף הים בקצה הדרומי של מפרץ נאפולי, היא האזור שבו ניסו הסירנות לפתות בשירתן את אודיסיאוס ולגרום לספינתו להתרסק אל הצוקים. אך מי צריך את הסירנות כשיש עיר כל כך יפה ומפנקת במקום הזה.
 

סורנטו, שהוקמה בידי יורדי ים פיניקים, הייתה עיירה פופולרית גם בתקופה הקלאסית של יוון ורומי. עיירת קיט קסומה הממוקמת על מצוק של טוף וולקני, המתנשא לגובה של כחמישים מטר מעל פני הים, בחצי אי צר והררי. נופי הוד קדומים ושקיעות מרהיבות, גנים יפהפיים, עם שפע עצי אורן, דקלים, זיתים והדרים, ומזג אוויר ים תיכוני נעים, הם רק חלק מתיאור העיירה היפה הזו, שכיניתי אותה 'הדובדבן של הקצפת' (עד שהגעתי לפוזיטאנו).

 

מרכז סורנטו די צפוף עם שילוב של בתי מגורים, בתי מסחר ותיירות. מדרומו של הרחוב הראשי, קורסו איטליה, ניצבים שרידי החומה העתיקה שהקיפה את העיר, ומצפונו סמטאות ציוריות ופיאצות נעימות, הקתדרלה והמוזיאון המקומי הקטן. המדרחוב עמוס חנויות ושווקים צבעוניים, וסביב הכיכר המרכזית, 'פיאצה טאסו', מתרכזים חיי היום והלילה. בערב העיירה ממשיכה להיות תוססת ומלהיבה כמו ביום, מלאה מסעדות טובות, בתי קפה שוקקים, ברים קטנים, מועדוני לילה תיירותיים ועוד.

 

מהמצוק החופי של העיירה ניתן לצפות על הים, הצוקים והמרינות. השעה הכי יפה לתצפית היא בשקיעה. רחוב תלול במיוחד, היוצא מפיאצה טאסו, מוליך דרך ערוץ צר ומתפתל, אל הנמל של סורנטו, ממנו אפשר לצאת בשיט אל האי קפרי או להפליג לנאפולי. סורנטו היא גם בסיס נוח ליציאה אל דרך החוף של אַמָלפי.

 

דרך אמלפי - נופים ולימונים 
דרך החוף של אמלפי נמשכת לאורך 68 קילומטר, מסורנטו עד סלֶרנו, שבקצה המזרחי של חצי האי. הכביש הצר והיפהפה נחצב כמדרגה במצוקי החוף האנכיים. לכל אורך הדרך, קניונים, זקיפים, וצוקים שצונחים לעומק לתוך מערות ואיי חוף קטנטנים, עם מי ים צלולים בכל גווני הכחול והירוק. בדרך משובצים כפרי דייגים קטנים ועיירות חוף מזמינות.
הנהיגה איטית מאוד בשל השיפועים התלולים והפיתולים הרבים, המנהרות, הגשרים התלויים והעצירה כל כמה דקות לצורך צילומים.

 
כשלושים ק"מ אחרי סורנטו שווה לרדת אל מערת האזמרגד. מערת נטיפים מופלאה, שהירידה אליה במעלית. סירה מצחיקה נכנסת אל תוך המערה, שם משתברים קרני האור מבחוץ בצבעים של ירוק אזמרגד מקסים. לכל אורך דרך אמלפי אפשר לחזות בעצי לימונים, דוכנים עם לימונים ענקיים, לימונצ'לו, לימונדה וכל מה שקשור בזה. אין ספק, זו אחת הדרכים היפות ביותר.

 

פוזיטאנו - הכי יפה שיש

העיירה היפהפייה פוזיטאנו שוכנת מעל מפרצון. אי אפשר שלא להתאהב בה ממבט ראשון, עם בתים צבעוניים תלויים על צוקים תלולים בצלע ההר. העיירה נראית כאילו נשפכת אל הים, אל הטיילת היפה וסירות הדייגים הקטנות. עיר מאוד מתוירת עם שפע חנויות בגדים וגלריות לתיירים ועם זאת מהנה מאוד. מוכרים פה המון לימונים, מקרמיקה, מפלסטיק, מצוירים על מפות, צלחות וסינרים, נרות בצורת לימונים, מלחיות לימונים, כדים מעוטרים בלימונים ועוד. הרבה צהוב ירקרק בעיניים. שיטוט בין הסמטאות הקסומות עם גלידה מאלפת וירידה אל חוף הים המעוטר באבנים שחורות עושה את היום למאוד נעים וקליל, ורצון להשתקע פה על אחד הצוקים מול הים ולכתוב ספר.

 

אמלפי וראוולו - לא להחמיץ

מפוזיטאנו ממשיכים בנסיעה על הכביש היפהפה של כ-16 קילומטרים לכיוון אמלפי. אמלפי הייתה בעבר מעצמה ימית והיום העיירה הגדולה מבין עיירות החוף של איטליה. עיירה יפה וציורית, שבמרכזה ניצב הדואומו המרשים, אליו מטפסים במדרגות גבוהות, והרבה חנויות, בתי מלון, מסעדות, בתי קפה והרבה פיצות.

 

חמישה קילומטרים של דרך מתפתלת וטיפוס בהר, מביאים אותנו אל ראוולו ואל נוף קצת שונה ששווה כל רגע. הדרך צרה ומתפתלת ולא פשוטה ויש בה מקומות ששני כלי רכב לא יצליחו לעבור בעת ובעונה אחת. לצד הדרך מרפסות קטנות המתאימות לחניית מכונית אחת, שאין הרבה שמחמיצים אותן לצורך צילום הנוף המרהיב. אתר הביקור החשוב ביותר בעיירה הוא ארמון מהמאה ה-11, וילה רוּפוֹלוֹ, פנינת אדריכלות ואמנות שהעניקה השראה לבוקאצ'ו, מחבר סיפורי דקאמרון, ולמלחין ריכארד ואגנר שהתגורר במקום.

 

פומפיי והווזוב - הכל עצר מלכת 

באתר הענק של חורבות פומפיי נראה כאילו הזמן עצר מלכת 2000 שנה. שיטוט ברחובותיה וסמטאותיה של העיר שכוסתה באפר געשי שנפלט מהר הווזוב מרשים ביותר. נוף אורבני עתיק סטטי, של חנויות, מסעדות, בתי מגורים, בתי מרחץ, בית בושת, שכולם כוסו ביום בהיר אחד באפר, עקב התפרצותו של הר וזוב האימתני, וחיים שלמים נהיו להיסטוריה. שרידיהן מהווים עדות לאורח החיים של עשירי רומא העתיקה.

 

הר הגעש וזוב מתנשא לגובה של 1,200 מ' והינו אחד מהרי הגעש הפעילים הקטנים בעולם. ניתן להגיע ברכב עד לגובה 1,000 מ' לתצפית נוף יפה, ותמורת תשלום להמשיך לטפס רגלית לפסגת ההר ולהציץ לתוך הלוע המעשן.

 

קאפרי - אי החלומות 
האי קאפרי נקרא בפי כל היהלום שבכתר. מגיעים אליו בהפלגה קצרה ברחפת היוצאת מנמל סורנטו. במבט מרחוק האי נראה כשני גושי סלע אדירים המחוברים ביניהם. מצוקים אנכיים צונחים אל הים, משופעים במערות וסלעים משוננים.
בעבר אכלסו את האי פניקים ויוונים, אך לפני כאלפיים שנה קיסרי רומי אוגוסטוס וטיבריוס, שנשבו בקסמיו, בנו לעצמם פה בתי פאר לבלות בהם את חופשתם. בעקבותיהם הגיעו לקאפרי גם בני האצולה הרומית, והמקום הפך להיות גן השעשועים של האימפריה, עד נפילתה. במאה ה-19 גילו את האי ציירים, סופרים ומשוררים, שבאו לשאוב השראה מיופיו.

 
כדי לראות את נפלאות האי כולו צריך לנצל אמצעי תחבורה מגוונים, סירות, מוניות ציוריות, אוטובוסים, רכבל ורגליים חזקות. ביום יפה וים שקט כדאי גם לשוט אל המערה הכחולה.

 

מהעיירה הצבעונית והגבוהה ביותר באי, אנאקאפרי, עולים בריחוף מעל העצים כ-12 דקות בכסאות רכבל אל הפסגה, הר השמש, לתצפית על הנוף עוצר הנשימה של האי.

 
מאנאקאפרי יורדים באוטובוס המקומי הקטן, בכביש תלול ומפותל להדהים, אל העיירה התחתונה, קאפרי. שיטוט בסמטאות ובפיאצות הציוריות, ומסלולי הליכה קצרים לאתרים בסביבה, מוביל אל גני אוגוסטוס, שמהם נראים היטב צוקי הים הייחודיים, חופי הים היפים, הנמלים ועוד.

 

אוכלים בדרום איטליה

האוכל האיטלקי אהוב כמעט על כל בר דעת. הוא טעים ומנחם בכל מקום בארץ המגף, אך שונה קצת מאזור לאזור. הדרום מתפאר בטוב ביותר. אוכל חושני שמשקף את החמימות והנדיבות של אנשי הדרום האיטלקי. האוכל הכי טעים מתבשל במטבח המכונה "קוצ'ינה פובֶרה - "המטבח של העניים.

 
המרכיב העיקרי באזור הדרום הם הירקות, אותם אוכלים לרוב טריים היישר מן השדות. עגבניות מסוגים שונים ומשונים הם החלק המרכזי בארוחות, וללימונים אין מתחרים בטעמים ובניחוחות שהם מעניקים ללימונצ'לו, הכהיל ששותים תושבי האזור לקינוח הארוחה. גבינות מוצרלה מחלב הבאפלו וריקוטה, מוגשות לרוב ביום הכנתן, ובהתאמה העושר שלהן נמס בפה. הלחם נאכל חם מהתנור, אם כי הוא נאפה לרוב ללא מלח, כדי שלא יאפיל על טעמי האוכל המתובלים גם כך.

 

נאפולי היא מולדת הפיצה הקלאסית בעולם, שם מגישים פיצה עבה יחסית, שמכינים מקמח גס רווי בשמן זית, ועליו מפזרים לרוב נתחי עגבנייה, מוצרלה, אורגנו ואנשובי. סלט קפרזה פשוט עם עגבניות מקומיות, מוצרלה טרייה ובזיליקום משאיר בפה טעמים רעננים. וליד כל אלה הרבה דגים ופירות ים, כיאה לארץ השוכנת על הים. מאכלי ים נהדרים בכל המסעדות המקומיות, לאורך קו החוף, ביבשת ובאיים, ברציפים ובפרברים הסמוכים להם וכמעט בכל מקום. אליצ'י כך מכנים האיטלקים את האנשובי, נמצא תמיד באנטיפסטי, לצד דגי בקלה באינסוף רטבים, סרדינים מצוינים, מרקי דגים, דגים בגריל, מטוגנים או בתנור ועוד.

 

האיטלקים מחלקים את ארוחת הצהריים שלהם לשלוש מנות. מתחילים באנטיפסטי - מתאבנים ממגוון רחב מאוד של מוצרי מזון. מאפים שונים, דגים, פירות ים, בשרים ונקניקים, גבינות, וירקות לרוב, ארטישוקים, חצילים, עגבניות, פלפלים אדומים, קישואים ועוד. למנה הראשונה, פרימי, מגישים בדרך כלל סוג מסוים של פסטה, פיצה או ריזוטו. המנה העיקרית, סקונדי, לרוב בשרית בתוספת ירקות. ובסוף קינוחים - דולצ'י, שהמוכר ביותר מביניהם הוא ה'טירמיסו'.

 

שותים יין מקומי

איטליה נחשבת לאחת היצרניות המובילות בעולם בתחום היין, ואחראית לייצור של 20% מתפוקת היין בעולם כולו. כל מסעדה מחזיקה בתפריט של היינות המקומיים, ולעתים גם של שאר חלקי המדינה. כיאה לארץ עם תרבות קולינאריה מפוארת, הייננים האיטלקים מייצרים יינות שמתאימים לאוכל.

 

זני האיכות המפורסמים באזור קמפניה הם: Greco di Tufo, Fiano di Avellino הזנים הלבנים, והזן האדום הנפוץ הוא Aglianico.

 

המלצות (Waze מוצא הכל):

 

Pizzotto Cantina Conversi - מסעדה בדרך מרומא דרומה לאורך החוף. אוכל איטלקי טיפוסי מצוין, החל מהאנטיפסטי ופירות הים הטריים, הפסטות השונות, מנות הדגים והבשר והקינוחים המצוינים. ובסוף, שווה לרדת להציץ אל מרתף היין העתיק.

פיצריית Trianon- 3 קומות של פיצריה מקומית טיפוסית בנאפולי, עם כל סוגי הפיצה המקומיים. Napoli 44/46 Via Pietro Collectta

 

La Laterna - מסעדה בעיר העתיקה בסורנטו, שבה 64 סוגי אנטיפסטי מקסימים (בחירה מאוד קשה), ועוד מנות טיפוסיות מצוינות. Via S. Cesareo 23 - Sorrento

 

La Basilica - עוד מסעדה מצוינת בחצר ציורית בסורנטו, עם כל המנות הטיפוסיות האותנטיות. Via Sant'Antonino 28 - Sorrento

 

La Tagliata - מסעדה על ראש ההר שמעל לפוזיטאנו, עם הנוף המרהיב ביותר. אוכל הכי אותנטי וטוב של המשפחה האיטלקית. תפריט קבוע כל יום לפי מה שיש בשוק ובים. עסקת חבילה מצוינת.  Via Tagliata 22, Positano Salerno

 

Corner Shop - חנות אלכוהול יפהפייה ונעימה בסורנטו. הבעלים משיג כל מיני כהילים מיוחדים והמחירים הוגנים. Via S. Francesco 21/22 - Sorrento

 

Feudi di San Gregorio - אחד מהיקבים הגדולים באזור. החל את דרכו בשנת 1991, ומייצר כארבעה מיליון בקבוקים בשנה, במבחר סדרות. היקב יושב בבניין חדיש ומעוצב. יש בו גם מסעדה. האווירה הציורית מקבלת השלמה מהמדריגלים המתנגנים כשמטיילים בין החביות במרתף.

 

לעוד כתבות של מירה איתן בעולם היין:

זני ענבים: שיראז, גראנש ומורבדר

טיול אוכל ויין בסיציליה

זני ענבים: ריזלינג, מתיישן לנצח

זני ענבים: שרדונה - מלך היינות הלבנים

יין בתנ"ך ובמורשת היהודית