מוב: דלי ניו יורקי עם כריכי פסטרמי מהחלומות

בשר בלחם הוא צו השעה. זה נכון למסעדנים ולשפים, זה נכון לקהל, זה כלכלי, פרקטי, מהיר, משביע, וגם לרוב VFM לא רע. עד כה ראינו כל חיבור אפשרי בין בשר ללחם: גשם של המבורגרים, מבול של טוסט נקניק וממטרים של קריספי צ׳יקן. ואז הגענו למוב והכל השתנה.

מוב  (MOB) נפתחה לפני כמה שבועות בשושו בפינה הכי שוקקת בתל אביב על ידי שני אחים, אמוץ וחגי בר לב. שניהם עברו לא מעט הרפתקאות קולינריות בארץ ובעולם לפני שהגיעו לארץ המובטחת. אמוץ למד קולינריה במלבורן אוסטרליה, חגי עבד במסעדות ממושלנות באירופה, ובארץ בשילה, מנסורה ושרויטמן. אחרי שנים במטבחי פיין דיינינג כשכירים, הם החליטו שהם בשלים למקום שלהם, אבל הפעם בלי מפות לבנות, בלי מלצרים, בלי עיצוב גרנדיוזי, ובעיקר ללא "פנפונים", כשהמטרה היא לנקות את רעשי הרקע ולהקדיש עצמם לעיקר - אוכל טעים ומדוייק שעשוי ברמה הכי גבוהה.

וכך נולדה לה מוב (אספסוף באנגלית או מילת סלנג למאפייה), מקום קטן עם תור מרשים, שמביא לארץ את קונספט הדליקטסן המוכר מצפון אמריקה ובעיקר מניו יורק, הווה אומר: כריכים גדולים שופעי כמויות פסטרמי שנפרסו יחד עם חרדל וקורנישון , כשהפחמימה היא רק תירוץ שכולא את הבשר לצורה שמאפשרת לתת ביס.

במוב כריכי הפסטרמי זכו לשדרוג והתאמה לבלוטות הטעם הישראלי. הבשר הטוב לא רק נדחס בין שתי פרוסות לחם, אלא מרכיב כריכי גורמה מושקעים ומחושבים, כשהכל נעשה במקום, מאפס, כולל הבייגלס ולחמניות הבריוש הרכות שלא תמצאו כאלו באף מקום אחר, ומוסיפות לטעם, למרקם ולייחודיות של הכריך.

התפריט מחלק בענייניות את המנות ל"לא בלחם", שם תמצאו מנות נשנוש לפתיחה, סלטים ועקריות ללא פחמימה, וכאלה שמגיעות בלחם, שם נמצאים שמונה סנדויצ'ים, שרק קריאתם בתפריט תגרום לכם לבלוע לא מעט רוק, במיוחד אחרי שרואים את אחד האחים מוציא נתח גדול מתנור האדים ומבינים שיש כאן עניין עם כובשים מקצועיים שיודעים דבר או שניים על בשר.

אחרי שנתיים של אינספור ניסיונות, מתכונים וטעימות, הגיעו השניים למוצר הסופי שתמיד חלמו עליו: בריסקט (חזה בקר) איכותי שנכבש בתערובת של מלחים ותבלינים במשך כשלושה שבועות, ומשם הועבר לעישון של 30 שעות בעץ דובדבן בטמפרטורה נמוכה. בהתאם לקונספט, כריך הדגל הוא הפסטרמי, שבתוכו חזה בקר כבוש ומעושן ממש כמו בדלי בניו יורק, פרוס לעובי בינוני, ומוגש בקלאס בתוך לחמניית בריוש רכה, משוכה במיונז וחרדל, סלייסים דקיקים של בצל סגול ומלפפון חמוץ (56 שקלים). אם רוצים יש אפשרות להוסיף 100 גרם תוספת פסטרמי (36 שקלים) ולהפוך את הכריך לאימתני.

גרסה נוספת של כריך הפסטרמי היא ה"ראובן", טייק אוף חמוד על רובן שמזוהה עם הקהילה היהודית, וכולל שילוב של בריסקט בתוספת גבינה נמסה ולא מסורתית בעליל. ב"מוב" הוא כולל את הפסטרמי, כרוב כבוש, פרוסת צ'דר בוהקת שעוטפת ונמסה על הכל, ובשביל הישראלים חובבי הפיקנטיות, מיונז כתמתם וחריף על בסיס סרירצ'ה, שסוגר ביס מושחת ומהודק שאפילו הצליח להיטרף מבלי לטפטף על הסנטר.

סביב כריכי הפסטרמי נבנה תפריט מסקרן שמצליח לתת פייט לכריכי הדגל עם עוד כמה מנות מגרות שנורא מתחשק לטעום. כוכב השעה, הקריספי צ'יקן, נמנע מהטייטל ונקרא בתפריט "פרגית פריכה". לומר עליו פריך זה כמעט העלבה, כי מדובר בפצצת פריכות שמצליחה להפתיע את הפה. באמת שלא ציפינו, אבל הקריספי הזה גונב הצגות עם שלושה סלייסים דקיקים של פרגית רכה בציפוי סודי שפריכותו נשמעת למרחקים, בתוספת מיקס עלים, פרוסות דקיקות מנייר של לימון, קיק של חלפיניו מוחמץ, בצל סגול לרעננות והמיונז החריף שפגשנו ב"ראובן" (49 שקלים). תזכרו לעצמכם טוב טוב -  מדובר באחד מכריכי הקריספי הנפלאים ביותר שתטעמו.

עוד הפתעה התגלתה בגזרה הטבעונית עם "שימג'י טמפורה", כריך שצריך לטעום פעם בחיים ולהתאהב גם אם אתם אוכלי בשר ובטח אם אתם טבעונים או צמחונים. פטריות השימג'י הקטנות והנגיסות מכוסות בבלילת טמפורה תפוחה ופריכה, כשגודלן הקטן מבטיח הרבה טמפורה והרבה קראנצ' כייפי בכל ביס. אחרי טיגון מהיר לזהבהבות בהירה הן נכנסות כאשכול חתיכי ללחמניה רכה (46 שקלים). חוץ ממרקם מעולה יש כאן גם תיבול של אצות נורי, עירית וגרידת לימון שיוצרות עניין בפה. הלחמניה הטבעונית משוכה במיונז מיסו, יחד עם מיקס עלים וחלפיניו מוחמץ, וחוץ מהמראה המרשים, יוצרת מנה מקורית ומפתיעה ששוברת את שגרת הסנדויצ'ים הטבעונים בעיר.

גם יקיר הניו יורקרים, כריך הלקס עם גבינת השמנת כאן, בגרסה יפה ומרשימה מאוד, במיוחד כשמגלים שאת הבייגל זרוע השומשום מכינים גם כן במקום. הסלמון נכבש במקום, עובר עישון קר, ומוגש בקלאסיות עם גבינת שמנת, עגבנייה דקה, בצל סגול, והקיק שעושה את ההבדל - חזרת טרייה שמגררים על הסלמון רגע לפני הסגירה, ומקפיצה את הכריך הקלאסי לגבהים חדשים (55 שקלים) .

 

ויש לציין גם את התוספות הטובות שאפשר להזמין לחוד ולשדרג את המנה. סלט קיסר התגלה כמשובח ממש עם חסה רומית רעננה ופריכה ברוטב קיסר מותקן כהלכה עם אנשובי ופרמז'ן, קצת בצל סגול, ועונג בדמות פירורי לחם קראנצ'יים שתובלו בפטרוזיליה וגרידת לימון לטאצ' יחודי (52 שקלים למנה או 26 שקלים כתוספת). גם הצ'יפס הוא מהסוג הטוב והאיכותי עם מרקם קשיח, פריך ומחוספס, קליפה זהובה ומרקם פנימי רך שמזכיר פירה (16 שקלים).

ברשימת הקינוחים תמצאו כוכב יחיד שממשיך את הקו האמריקאי המושחת: פאי תפוחים מטוגן (38 שקלים), שהוא מעין רביולי גדול מבצק עלים מטוגן ופריך במילוי פרנג'יפן (שילוב של קרם שקדים וקרם פטיסייר) נימוח ותפוחים מקורמלים. כשהפאי יוצא מהשמן העמוק, מפזרים עליו סוכר דק ומניחים לצידו שמנת חמוצה לאיזון מתיקות וטעמים.

אהבנו את המגמה המבורכת של שפים שצברו ניסיון רב במטבח העילי ובוחרים לפתוח מקום צנוע שיוכלו להכין בו אוכל פשוט בביצוע הכי גבוה ומדוייק שאפשר להגיע אליו, כמעט עילי. זה מה שקורה ב-מוב, ואתם חייבים לטעום ולהכיר. רק קחו רק בחשבון שחובה לבקר כאן יותר מפעם אחת כי יש יותר מכריך אחד מופתי.

מוב - אלנבי 49, תל אביב | ראשון סגור, שני-חמישי ושבת 13:00-22:00 | שישי 11:00-17:00 | לא כשר