מוזיקת תקליטים, גריל יפני וקוקטיילים מדהימים: OBI הוא הרבה יותר ממסעדה

יש לנו בעיה בשפה, וכשאני אומר לנו אני מתכוון לאנשים מעל גיל 35. אין לנו מילה באמת טובה ל"מגניב". אנחנו יכולים לנסות להגיד "קולי", אבל זה מיד נשמע כאילו אנחנו דודה עם משקפיים גדולים שמנסה להסביר מה המוזיקה המוזרה הזו בחתונה שהיא באה אליה. בטח שלא נגיד "Lit" כי זה נשמע טבעי מהפה שלנו פחות מכמה שכל מיץ טבעי הוא אשכרה טבעי. "מהמם" או "אדיר", לא מתאימות פה בכלל. "מזניב" יביא אותנו לגיל הפנסיה, והנה נתקענו עם "מגניב" מאז שנות ה-80, ואין לנו ברירה אלא להשתמש בה שוב.

OBI החדש שנפתח היכן ששנים שכנה האוויטה הוא סופר מגניב. אם אתם צעירים יותר תגידו Lit, אנחנו לא יכולים. הוא מגניב עוד לפני שנכנסים. משהו בוייב של הבפנים יחד עם הבחוץ מרגיש הכי טבעי בעולם והכי שמח ומשמח בלי להתאמץ. שולחנות בחוץ, עוד כמה שולחנות בפנים והדבר הראשון שמכה כשנכנסים היא המוזיקה החמימה. לא הז'אנר אלא הסאונד. הוא חם ומחבק ממש כמו פעם, כן הפעם ההיא של המגניבים שאנחנו - אי שם בעידן התקליטים.

החום המוזיקלי מגיע מעמדת התקליטים שבחלל הפנימי, שם מתארחים מדי ערב די.ג’ייז ואספני ויניל שמחממים את המקום עם פיפטיז, גרוב ואפילו מוזיקה מימנו אנו. ארבעה רמקולים עוצמתיים מקיפים את המבלים באקוסטיקה מוקפדת, ואיזה כיף שזה גם מגיע עם אוכל טוב ואווירה שמשתנה לאורך כל הערב: בשעות הערב המוקדמות בני 35 וצפונה לצד דרדקים שאומרים את המילה LIt, ולקראת עשר פלוס מגיע קהל צעיר שחלקו זז עם המוזיקה וחלקו אוכל את האוכל הכה טעים שמגיע מגריל הפחמים היפני, שגם הוא חלק מהקונספט של המקום המיוחד הזה.

האחראיים ל-OBI הם קבוצת אנשי לילה, קולינריה, מוזיקה ואלכוהול מכל קבוצות האירוח והבילוי החזקות בעיר, ביניהם דרור שר (תדר, פורט סעיד, מתחם בית רומנו) יחד עם מוטי אלה ועומר דוד (קפה אירופה), וגם השף דידי פרמינגר (מיראז׳, קיסה) ונוספים.

"ההשראה של OBI מגיעה מהאיזקאיה היפנית, לא במובן הסגנוני או המנהגי – אלא מתוך הפילוסופיה שמובילה אותה: להיות מקום משחרר בתוך השגרה היפנית הנוקשה", הם מספרים. "וכדי ליישם את הרעיון פתחנו מרחב שאפשר לנשום בו, להשיל שכבה, לעבור תהליך. זו הרוח שמובילה את OBI – מקום שבנוי על אמון, פתיחות, אהבת אדם ורצון אמיתי לאפשר למוזיקה ולאוכל להזיז משהו בפנים".

בהתאם לרעיון, בחלל הפנימי 2 המרכיבים העיקריים של חוויית הבילוי במקום: מצד אחד המטבח, ובליבו השף דידי פרמינגר מלהטט על גריל  הפחמים היפני. מצד שני עמדת הסאונד, כשהכל עטוף בעיצוב יפה ונעים לעין, עם מרחק חיוני בין השולחנות והרבה גוונים של עץ יפהפה, ובחזית המקום בר האלכוהול - מהיפים בעיר.

האוכל כאן לא פחות חשוב מהאווירה, וכדי שיהיה סינכרון בין שניהם, על הצד הקולינרי מופקד השף הצעיר דידי פרמינגר (28), בן לאם יפנית ואב ישראלי, שהחל את דרכו המקצועית במטבחי המסעדות של איל שני בארץ ובחו"ל, וכבר כילד עבד לצד אימו בעסק הקייטרינג היפני המשפחתי.

התפריט של פרמינגר מבוסס על מיטב הז'אנרים היפניים - מהנד רול דרך דגים נאים בתיבולים שונים, 2 סוגי סנדו (אותם סנדוויצצ'ים יפניים נטולי "קשה"), סלטים קרים, וגם אגף שלם של יקיטורי, ועוד כמה מנות עיקריות יותר באופיין. אף מנה לא עוברת את רף ה-100 שקל, וכל מה שטעמנו מוצלח ממש.

מנת פתיחה שתמצאו כמעט על כל שולחן היא ההנד רול המפורק, שמגיע כמספר צלחות עם אורז סושי, אצות נורי, בצל ירוק, חריפים וזויה לטבילה (25 שקלים), ומכאן אפשר לשדרג עם מיני תוספות שאפשר למלא איתן את הרול: מטרטר דג לבן ועד לפורל מעושן, טטאקי טונה וטרטר בקר (42-56 שקלים). דמיינו לעצמכם סלטי פתיחת שולחן במסעדה מזרחית, רק עם צ'ופסטיקס וידיים דביקות מאורז טוב.

בסלטים שווה לטעום את סלט חסות וירוקים שנשמע שגרתי אבל מביא אותה בשילובי טעם ומרקם מיוחד שמגיע מהוויניגרט שומשום יחד פוריקקה שמכינים במקום מקייל (56 שקלים). ועכשיו נמליץ כאן על מנה עם המילה טופו, ואל תיתנו לזה להדאיג אתכם. בעניינו מדובר בחתיכת הברקה שמביאה את האוממי לדרגות חדשות. סטייק טופו צלוי נהדר, שמוברש ברוטב מתקתק שמתקרמל סביבו בעת הצלייה, ומוגש ברוטב אגאדאשי מלא אוממי יחד עם בצל ירוק וצנונית (48 שקלים). מנה מעולה שגם קרניבורים מובהקים יפליגו בשבחה.

מגיעים לאגף היקיטורי שמציע שיפודים מלאי טעמי גריל עם רטבים עזים ומרוכזים. יש שגרתיים יותר כמו פרגית עם בצל ירוק, טארה וואסאבי (52 שקלים), לצד מיוחדים כמו שיפוד שכבות בשר כף ושומן בקר שמשובץ בין החתיכות יחד עם רוטב טארה שנותן את האוממיות המתוקה-מלוחה (62 שקלים). עוד ביס מעולה הוא כבד עוף מצוין עם בצל ירוק, טארה, טוגראשי ולימון (48 שקלים) בובה של מנה לאוהבי כבדים.

אחרון ברשימה וכנראה גם המיוחד ביותר שתטעמו בארץ הוא האוקונומיאקי, שילוב בין חביתה, פנקייק ופשטידה, שמוגש כאן כמלבן פשטידתי, ומעליו שיפוד שרימפס שנצרב בגריל הפחמים והוברש בציר שרימפס (84 שקלים). זה טעים ברמה בלתי סבירה, ולמי שביקר ביפן אשכרה יכיר טעמים מעוררי זיכרונות.

נדמה שכבר שיבחנו מספיק, אבל יש עוד דבר שצריך לדבר עליו, ואלו הקוקטיילים המיוחדים עד מאוד שמחולקים ל-3 קטגוריות: מוגזים, מאוזנים וקוקטיילים רציניים יותר, חזקים ומרוכזים. המוגזים מעולים ממש, מרעננים את הלחות הבלתי נסבלת, מיוחדים ועולים לראש כנראה מהר יותר מקוקטייל רגיל על אף קלילותם. באמת סחטיין על רוקחות הטעם ואמן שעוד מקומות בעיר יקחו דוגמה מהבר המדוגם.

ויש חוב לסיום: OBI הוא לא ראשי תיבות אלא החגורה שקושרת את הקימונו, וגם חגורת הנייר שכרוכה סביב תקליטי ויניל מערביים שיוצאים ביפן, ועליה כתובים ההסברים על האלבום ביפנית, מתוך כבוד למסורת. והנה לכם מעגל שלם ומושלם.

OBI - יבנה 31, תל אביב