התקשורת מסגירה אתרי נפילה ועוזרת לאויב? ניב גלבוע משיב למבקרים

ראיתי בימים האחרונים אינספור ביקורות, טענות ומענות על השידורים בטלוויזיה בעת המבצע הצבאי. הביקורות, שחלקן אולי מוצדקות, מסמנות מגמה שאין צורך ב״ברברת״ מתגלגלת - תנו לנו בידור ואסקפיזם אחר ותפסיקו ללהג. אם זה היה נכון, אז כמובן שאיש לא היה צופה בשידורי החדשות בטלוויזיה, יש הרבה ערוצים ואפשרויות. אבל המספרים מראים שיש פער אדיר בין הקיטורים והטענות לבין המציאות. עם ישראל יושב בבית מול המסך וצופה. צופה בחדשות 2, צופה בנו וגם בערוץ 1.

אני בטוח שאיש מכותבי הטורים או הביקורות לא גר בבאר שבע המטווחת, או בשדרות. בצפון תל אביב או בנהריה קל להתרגז על הפטפטת, וזה לא ממש משנה אם היה צבע אדום ופגיעה ישירה. אפשר לצפות מרחוק ב״מסכנים״ ולקטר על הפטפטת בתקשורת. ממרחק בטוח אפשר להתלונן על העימותים בין הפוליטיקאים ועל הפרשנים הרבים. מרחוק, אולי עדיף למקטרים לצפות ב״סמויה״ או להתענג על עקרות בית עושות משהו, אבל רוב העם רוצה מידע, רוצה פרשנות, ומה לעשות, חודשיים וקצת לפני בחירות זה מאד מעניין מה יש לזהבה גלאון ולגלעד ארדן לומר.

עזרה לאויב?
ביקורת מסוג אחר ששמעתי, היא על הקלות הבלתי נסבלת שבה התקשורת מסגירה אתרי נפילה, חושפת מידע סודי, ובכלל, כבר קראתי גם טוקבקים מתלהמים על עזרה לאויב, לא פחות. לטובת הזועמים, הרשו לי לספר לכם שאצלי במערכת יושב נציג של הצנזורה הצבאית. במשדרים שאני הגשתי, לא היה פריים אחד ששודר ללא בדיקה, וכך גם בשאר המשדרים ואני מניח שגם בשאר הערוצים. אז מאיפה הזעם? למה הכעס הזה על מסירת מידע שמאושר כולו על ידי הצנזורה, מידע שבעיני הוא חשוב.

התשובה כנראה מסתתרת במחקר שערכו פעם: שאלו אנשים אם ירצו לדעת מידע צבאי בעל חשיבות לקיומם. הרוב ענו - לא. עדיף לנו לא לדעת שום דבר שיכול אולי לחשוף משהו. תנו לחיות בשקט.

אולי יש משהו מפתה בלשבת כך בצד, מנותק ממידע, ולתת ל״מישהו שם למעלה״ לנהל בשבילנו את הכל. זה יהיה נפלא, כמובן, עד שיום אחד נתעורר ונבין שבלי דעת נתנו את השליטה בחיינו לאותו מישהו, שיכול בכוחו הרב לעשות הכל, כולל לבטל את החירויות שלנו. נשמע פומפוזי, אני יודע, אבל זה נכון.

גם הזעם על פרשנים שבוחנים אופציות מבצעיות הוא די מגוחך. מה אתם חושבים? בחמאס יחליטו על תכנית פעולה חדשה, כי באולפן מישהו אמר שאולי לא ייצאו לפעולה קרקעית? הם בעצמם לא מסוגלים לחשוב על תסריט כזה? ובכלל לכל אלו שרוצים טלוויזיה נטולת שיניים ומעוקרת ממידע, אני מציע להם לצפות בתחנת הטלוויזיה של חמאס. שם זה עובד מצויין. שם אין פרשנים, שמנסים לבחון אוביקטיבית את המצב, שם יש סרטוני תעמולה שקריים בהם תל אביב בוערת. וכך אנשי עזה, בלי לדעת מה קורה באמת, מעודדים את ההנהגה שלהם להמשיך בקרב ש״כל כך קרוב לניצחון״. עוד טילים, עוד הרס מאסיבי בעזה, אולם המקומיים מקבלים אינפורמציה על טילים שפגעו בכנסת, לא פחות.

רק עושים את העבודה שלנו

ועוד מילה אחת למבקרים ולמקטרים. חבל שלא ראיתם את אור הלר שלא ישן כבר שלושה ימים כי הוא כל הזמן משדר מידע קריטי ונמצא בקשר מתמיד עם הצבא בעדכונים ותדרוכים. או את אלמוג בוקר שעומד 12 שעות ביום תחת מטחי רקטות ולא מפסיק לשדר מידע חשוב לתושבים בדרום, או את אלון ועמנואל, שאצלי בשידור נאלצו לשכב על הקרקע ולהמשיך לשדר בעת אזעקה, וכל שאר הכתבים שקורעים את התחת. אני לא אומר שאנחנו גיבורים, או שאנחנו מחכים למחיאות כפיים. אנחנו רק עושים את העבודה שלנו, עבודה שמכבדת את בעליה ומהותה להביא מידע, כמה שיותר אמין וכמה שיותר מסייע לצופים.

אני יודע שכל מה שכתבתי פה לא ישנה כלום. הדעה על התקשורת ידועה, וההשתלחויות בעת קרב הן תופעה מוכרת. ובכלל, חכו שיתחיל בשבועות הקרובים הדיון התקשורתי בפרספקטיבה רחבה על המהלכים הצבאיים והמדיניים. אז יישאלו מן הסתם גם שאלת נוקבות, ואז גם הביקורת תתעצם. סיפור מוכר עם סוף ידוע מראש. עד למלחמה הבאה ולקיטורים החדשים.

רוצים לספר לניב מה חשבתם על הכתבה? כנסו לעמוד הפייסבוק שלו