קפה פטיט: הביסטרו התל אביבי - אירופאי עם השם המטעה
קפה פטיט התל אביבי היה צריך כמה חודשים כדי להתייצב ולהפוך למה שהוא היום: ביסטרו עם עיצוב יפהפה, לוקיישן מנצח על שדרות רוטשילד, ומנות גדולות במחירים שפויים
שלושה אלמנטים הופכים מסעדה למוצלחת, כזו שנרצה לחזור אליה או להמליץ עליה לחברים. הראשון הוא המיקום. אמנם מיקום של מסעדה אינו הדבר הכי חשוב במעלתו, אולם יש לו שיקול מאד מרכזי בהחלטה אם בכלל נבחר לטרוח לבקר בה. קפה פטיט שנפתח לפני כמה חודשים וסיים את תקופת ההרצה לא מזמן, שוכן במקום מושלם, על שדרות רוטשילד, בלב הסצינה הקולינרית והאדריכלית השוקקת של תל אביב, על הפינה הכי נחשקת - שדרות רוטשילד פינת יבנה.
בעבר הרחוק שכנה פה מסעדת הבשרים בירנבאום ומנדלבאום, לאחר מכן, במשך עשרים שנה, היה זה ביתו של סניף הדגל של "מוזס" שנסגר השנה. המקום עמד ריק מספר חודשים ולפני כמה חודשים נפתח במקומו "קפה פטיט" של אנשי הלילה יונתן לוין וארז אביב, שאחראים גם על הבר רובינא בכיכר הבימה, והבר-מסעדה ג'ניה בכיכר דיזנגוף.
אין לי שמץ של מושג מדוע הוחלט לקרוא לו "קפה פטיט", כי קטן הוא לא. להיפך, המקום מתהדר בחלל רחב ידיים ומרווח, אליו מסונפת גם מרפסת הצופה לשדרה, שמהווה את אחד המקומות הכי שווים לראות ולהראות בהם בעיר. גם המילה 'קפה' לא עושה חסד עם המקום, היות שמדובר בביסטרו או בראסרי, וממש לא בית קפה צרפתי כפי שעלול להתפרש בטעות מהשם.
קיבוץ גלויות תל אביבי
הקריטריון השני והחשוב ביותר הוא כמובן האוכל - היצע המנות, המגוון, הטיב והטעם. גם כאן ניתן לסמן וי בהצלחה. הקונספט הוא ביסטרו שמותאם לחך של הקהל הישראלי שאוהב לבלות ולאכול טוב. מקום המשלב בין ארוחת ערב וקוקטיילים, ארוחות צהריים עם דרינק, ויש אפילו ארוחות בוקר עם נוף לשדרה הכי שוקקת בעיר.
על התפריט אחראי השף איוון מסלוב שעבד בהרברט סמואל, סושיאל קלאב, רפאל וקפה נואר. בקפה פטיט הוא בנה תפריט מאופק ומדוייק של מטבח תל אביבי, להגדרתו. בהתאם, התפריט לא מתחכם עם הקפדה על חומרי גלם טריים ואיכותיים ביותר, וגם הרבה עניין בביס. לא מנסים להמציא פה את הגלגל או לאתגר את החך הישראלי, אלא הולכים את הקלאסיקות של מיטב מטבחי אירופה - צרפת, איטליה וספרד, עם פרשנות ים תיכונית של השף. מעין קיבוץ גלויות של כל מה שהתל אביבים אוהבים.
"כמו שיש מטבח ברלינאי, לונדוני או ניו יורקי, ככה ניסיתי לפענח מה זה המטבח התל אביבי, שמעביר את הקצב של האנשים שחיים כאן לצד האמירה שהעיר הזו היא אחד המקומות הכי כיפיים לאכול ולבלות בהם בכל העולם", מסביר השף מסלוב.
הקביעה של מסלוב מביאה אותי אל הקריטריון השלישי, שהוא התבלין שמוסיף את הטאץ' הסופי של המנה - האווירה במסעדה. על האווירה הנעימה כאן אחראי, בין היתר העיצוב של המקום. אלגנטי, עם שיק פריזאי, (כי בכ"ז צריך להצדיק את שם המקום) וילונות קטיפה ושטיחים בגוונים אדמדמים. עציצים גדולים, תאורה רכה ומוזיקת ג'אז שיוצרים יחדיו אווירה חמימה ומנחמת, שקצת לוקחת אותנו למקומות שמעבר לים, היכן שאין מלחמה, אזעקות וטילים - בול מה שצריך בתקופה הזו.
ראשונות ושניצל לרשימת החובה
בחרנו להתרכז במנות הראשונות והזמנו ממחלקת היבשה חציל שרוף עם טחינה שחורה, צ'ילי, עגבנייה מגורדת וגבינת המאירי (56 שקלים), ולצידו פרח קישוא ממולא בריזוטו עגבניות מיובשות, עטוף בבלילת בירה עם סלסת ורדה בצד (68 שקלים). מסקציית הים האהובה עלינו, בחרנו קלמרי צרוב, עם צ'יפטולה ויוגורט לאבנה (78 שקלים), סשימי דג ואבוקדו עם בצל סגול, עגבניות, שמן צ'ילי וקרם פרש (72 שקלים), וגם קרפצ'יו דג ים ברוטב הדרים, שאלוט, צ'ילי וצנוברים (72 שקלים). כולן היו מוצלחות, מצולחתות ביופי שפתח את התיאבון, ולא פחות משמח - נדיבות בגודלן ועל כן מקיימות את ההבטחה "מנות חלוקה" בלי שאף אחד ישאר מורעב.
אחרי שלל המנות הראשונות שכאמור לא היו קטנות, היינו כבר שבעים. אבל בגלל שלא אומרים לא לאוכל, אחד מאיתנו בדק את מדור הפסטות עם פטוצ'יני ארטישוק אלי אוליו עם אספרגוס, עגבניות לחות, זיתי קלמטה וצנוברים (68 שקלים), ואילו אני המשכתי ב"דרך הים" ובחרתי פילה דג ים שמוגש על קרם כרובית, עגבניות צלויות, זיתים ותרד (112 שקלים).
גם הן היו איכותיות וטעימות, אם כי פחות מעניינות ומרשימות מהראשונות בטעם, בצילחות וביצירתיות. מצד שני - אם אתם חובבי שניצלים, שמעתי שמנת השניצל פטיט (שהוא בכלל ענק) נהדרת ומומלצת על ידי כל מי שטעם. בכל זאת - מדובר בשף שעבד לא מעט שנים בקפה נואר.
ד"ש מקונדיטורית העל
הקינוחים נראו מפתים מאוד, כולם מבית היוצר של הקונדיטורית המוכשרת נעמה שטייר שעובדת עם מסעדות רבות בתל אביב. לאחר התלבטות בין הפלאן הפריזאי, הקראק פאי, הנמסיס שוקולד או הפרופיטרולים, הלכנו על עוגת גבינה באסקית, שבכלל איננה בתפריט, אבל ברגע שהמלצרית החביבה הציעה אותה היה ברור לי שכאן ההתלבטות נגמרה. העוגה ערבה מאד לחכי, אם כי הייתי מפחיתה בכמות רוטב האוכמניות שליווה אותה.
לסיכום: קפה פטיט הוא בחירה מעולה למי שרוצה לברוח לשעה שעתיים מהמצב מבלי להתנתק לגמרי מהאווירה והטעם התל אביבים.
קפה פטיט - רוטשילד 35, תל אביב