אמת בפרסום? משלוח הפיצה הנפוליטנית שהשאיר אותנו מבולבלים
הטרנד הנפוליטני מגיע לפתח תקווה עם רגאצי - בר פיצה שמצהיר על עצמו "אנחנו החבר'ה שלא שוחים לפי הזרם ולא דומים לאף פיצה שהכרתם". אז איך זה שבדבר הכי חשוב שבין אדם לפיצתו הם מפשלים?
בשנה האחרונה כולנו גילינו שאין על הפיצות הנפוליטניות. מה שהחל בפיצה פרסקה הרחוקה מקיבוץ מסדה, פשט ברחבי הארץ והפך לגל ששטף את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על פיצות. מה הסוד של הנפוליטניות, אתם שואלים? בצק אלסטי ואוורירי שלא מכביד, שוליים עבים ומפנקים מהסוג שממש לא נשאר מיותם בצלחת, וניחוחות ים תיכוניים של חריכת טאבון בתחתית. כחלק מהטרנד ששוטף את המדינה, גם העיר פתח תקווה התקשטה בבר-מסעדה העונה לשם "רגאצי", שמטאבונה יוצאות פיצות נפוליטניות שנאפו בחום משוגע של 450 מעלות.
באתר של "רגאצי" מסופר על החבר'ה שעומדים מאחורי הפיצה. הם ביקרו מספר פעמים בארץ המגף על מנת לאתר את הפיצה המושלמת ומעידים על עצמם ועל הפיצה "אנחנו החבר'ה שלא שוחים לפי הזרם ולא דומים לאף פיצה שהכרתם!" ללא ספק יומרני, ובהתחשב במספר ההמלצות שקיבלתי על פיצה רגאצי, ברגע שהרעב פגש אותי - יצאתי לדרך לבחור פיצה מתוך הרשימה המרשימה שהצליחה לבלבל אפילו אותי.
מה בתפריט
התפריט מתמקד, איך לא, בפיצות. להן קודמים שלושה סלטי ירקות שנראים ונשמעים חביבים למדי: "בייבי מובסטר" (52 שקלים) על בסיס עלי בייבי; קפרזה (54 שקלים) עם קרעי מוצרלה, ארטישוק, עגבניות ופסטו; והיותר מיוחד "קוג'ין" (44 שקלים) עם עשבי תיבול קצוצים דק, כרובית מגורדת, חמוציות, גרעיני חמניה ודלעת ברוטב מייפל לימוני. משם עוברים לעיקר - פיצות בגודל אחיד של 30-32 ס"מ שנחתכות לרבעים.
המקום כשר וחלק מהתוספות מוכרות לעין ולחך, אבל ההרכבים המעניינים הם אלה שפותחים את צ'אקרת הסקרנות והתיאבון. מקריאה ראשונה של התפריט נראה שתחת מעטה הכשרות החבר'ה של רגאצי עוסקים בשילוב מרכיבים וטעמים שיתנו ערך מוסף ויהפכו את המגש למעניין. כל פיצה מאוד מבודלת בהרכבה, ולקח לי הרבה מאוד זמן להסגר על הבחירה שלי. את רשימת הפיצות באפליקציית המשלוחים פותחת "יוניקורן" (67 שקלים) שמגיעה עם קרם תירס, פרמז'ן, מוצרלה, פטה, בצל ירוק ופקורינו, בהמשך "צ'יפוטלה" (59 שקלים) עם שלושה סוגי בצלים שרופים בתנור, שום קונפי, מוצרלה, עלי אורגולה, מלח גס ומיץ לימון, "תפו"א מדורה" (61 שקלים) משלבת פרמז'ן, מוצרלה, תפוחי אדמה, שמנת של פעם, שמן זית, מלח גס ומיץ לימון, ו"פופאי" (66 שקלים) מגיעה עם קרם תרד ופסטו, מוצרלה, שרי קונפי וצ'אנקים של גרנה פדנו. כמובן שיש גם אופציה חריפה ומרגריטה טבעונית (59 שקלים) עם גבינשיו ובזיליקום. בגזרת הסיום המתוק יש שתי אופציות, מלבי לקלילים (24 שקלים) או קלצונה נוטלה ומסקרפונה (54 שקלים) למגזימים.
מה הזמנתי
פיצת פטריות הכמהין שהייתה פעם נחלת מסעדות השף, כבר מופיעה היום כמעט בכל תפריטי הפיצות, ואף עשתה דרכה לפיצות מסחריות שאימצו אותה. כמובן שאין ציפייה לקבל כאן סלייסים של כמהין מפריגור, אבל חובבת טעמי אוממי כמוני לא מוותרת על הטעם השישי ולכן בחרתי ב"בלאק גולד" (65 שקלים), פיצה על בסיס רוטב שמנת, בצל, מוצרלה, שלוש סוגי פטריות, מחית כמהין ואגוז מוסקט. הפיצה השנייה שנבחרה לאחר מאבק מוחי לא פשוט הייתה בעלת השם המתחכם, "אשתו של התיש" (65 שקלים), בשל שילוב של גבינת עיזים, טימין, עגבניות מיובשות, פלפלים קלויים, מוצרלה ושקדים קלויים.
המשלוח
במבחן הראשוני שאין חשוב ממנו כשמדובר בפיצות, רגאצי הצטיינה. הפיצה הגיעה חמה מאוד על אף הדרך שעשתה. זהו כנראה שילוב של חום תנור עוצמתי וחוסר התמהמהות. בכל מקרה רגאצי ממליצים לחמם את התנור בבית ל-180 מעלות כשהשליח יוצא לדרך, ולהכניס את הפיצה לשתי דקות עם הגעתה. אנחנו עשינו זאת כשהיינו באמצע האכילה וחששנו שהחצי השני יתקרר, וזה באמת החזיר חיים לפיצה ולבצקה.
באשר לנראות ציפתה לי הפתעה. הייתי בטוחה שהזמנתי פיצה אחת לבנה (הכמהין) ושנייה על בסיס רוטב עגבניות כדי להנות משני העולמות. הבלבול שלי נבע מהתמונה באפליקציית המשלוחים שלא תאמה את המציאות: הפיצה "אשתו של התיש", נראית בתמונה מאוד אדומה, מעוטרת בפלפלים אדומים ועיגולי גבינת עיזים גדולים ומרשימים. במציאות קיבלנו פיצה מאוד לבנה עם פלפלים צהובים, שגרמה לי לחשוב שטעו לי בהזמנה. אחרי שנייה קלטתי שהפלפלים, גבינת העיזים והשקדים כאן, רק בנראות לא תואמת לצילום באפליקציית המשלוחים. לצד כל פיצה מוגש רוטב מרינרה, אך משום מה קיבלנו רוטב אחד על אף שהזמנו שני מגשים.
כך היא מוצגת באפליקציית המשלוחים ובאינסטגרם של רגאצי: פיצת "אשתו של התיש"
View this post on Instagram
הביס
שתי הפיצות החמות הפגישו את הפה עם בצק מעולה ומתמסר שאין צורך להתאמץ ללעוס. החלק הדקיק היה באמת אחד הדקיקים שפגשתי וזימן קיפול של הפיצה גם למי שלא משתייך לעדת המקפלים. השוליים היו תפוחים ונפלאים ונאכלו בעונג רב בלי להשאיר פירור של שאריות נגוסות שנזרקות לפח.
פיצת ה"בלאק גולד" עמדה בציפיות הטעם שפיצת כמהין מסוגה המוכר מייצרת, אך פחות תאמה לרשימת המרכיבים שתוארו. היה שם רוטב שמנת מעורבב במחית כמהין שזה יופי טופי, וסלייסים דקיקים של פטריות שכיסו יפה את כל הפיצה. אבל בצל, ושלושת סוגי הפטריות שהובטחו נפקדו מהעין ומהטעם. יש מצב שהן נטחנו יחד עם רוטב השמנת, אבל נוכחותן על גבי הפיצה נפקדה. בין כך ובין כך, ה"בלאק גולד" הייתה טעימה.
בשונה מפיצת הכמהין בה לא חשתי בכל המרכיבים שצויינו, ב"אשתו של התיש", פגשתי בכל המרכיבים והם הפתיעו לטובה בחיבור טעמים שהיה פשוט, חכם ונכון. הפלפלים המתוקים נתנו עניין, גבינת העזים תרמה חריפות עדינה, השקדים הקלויים הוסיפו פציחות נעימה, והחמיצות של העגבניות המיובשות הקפיצו כל ביס. כל מרכיב העצים את טעמו של האחר והחמיא לו, והשילוב הטוב הזה בישר על חבר'ה שיודעים מה הם עושים. אבל, וזה אבל גדול, כמות התוספות על הפיצה לקתה בחסכנות. כל התוספות הונחו על הפיצה במשורה, וכל משולש "התהדר" ברצועת פלפל, חתיכת עגבניה מיובשת קטנה, וגוש קטן של גבינת עיזים, מה שלא איפשר להנות משילוב הטעמים המעולה בכל ביס. יכול להיות שזה היה פחות מרגיז אם לא התמונה המטעה באפליקציה לא הייתה מייצרת ציפייה להרים וגבעות.
מדד השובע
היות שהפיצה לא דקה כי אם דקיקה, היא חוסלה במהירות הבזק. כמובן שקיבולת הקיבה משתנה מאיש לרעהו, אך נראה שהאדם הממוצע ימלא את בטנו אך לא ישבע ויצטרך להצטייד בפיצה נוספת כעתודה לשובע המובטח.
בתכלס
הטוב: בהתאם להצהרות שבאתר, מורגש שנעשתה כאן עבודת מחקר בשאיפה להגיע לבצק המושלם. הבצק האוורירי שעובר תפיחה איטית של 72 שעות באמת מעולה, ולראייה - הקרטון נותר יתום מקצוות עזובים או פירורים שלא כורסמו על כלות. גם שילובי התוספות בפיצות שטעמתי טובים, חכמים ונותנים ערך מוסף לבצק המוצלח.
הרע: ההבדל הגדול בנראות הפיצה בין האפליקציה למציאות גם מבלבל וגם פוגע באמינות. חשוב שהמוצר יהיה זהה לתמונה וכדאי ליצור בידול בין פיצות "אדומות" לבין הפיצות עם הרטבים הלבנים-ירוקים-כתומים. בנוסף - עניין הנדיבות בכמות התוספות וגם ברטבים שמצורפים למשלוח טעון שיפור. פחות חיסכון על חשבון הלקוח יכול היה ליצור את הביס המושלם.
שורה תחתונה: פיצה ראויה וטעימה. היא אמנם לא מספקת ניצוצות וריגושים וגם לא תתאים אם אתם רעבים טיל, אבל כן תיחשב לאופציה איכותית ומושקעת לערב בירות עם החבר'ה ששוחים אתכם בזרם.
מרב וסרמן היא כתבת אוכלת, מעצבת גרפית ובעלת עמוד האינסטגרם wasserstar