מסעדת גריג - אפשר לאכול מצויין בלי שיאכלו לך את הראש?

"אורי שם מוזיקה של כנסייה", התלונן בחצי צחוק אחד המלצרים ממקומו שמאחורי הבר. המוזיקה של הכנסייה הייתה הפתיחה של You Can't Always Get What You Want של הרולינג סטונס, אחד השירים הכי גדולים בהיסטוריה, ואורי הוא אורי כפתורי, אחד מאנשי היין הכי חכמים שאני מכיר והשותף של השף עידו פיינר במסעדת גריג. גילוי נאות: לפני כמה שנים, כשחזרתי איתו מנסיעה לצפון, בילינו יחד דקות ארוכות ולא מתוכננות בתחנת הרכבת של ראש העין. זה סיפור ארוך שלא אכנס אליו עכשיו, רק רציתי שתדעו שאנחנו לא מכירים מהיום. אחרי שהתברר לנו שהמלצר לא צחק ושהוא באמת לא הכיר את השיר, הגיע הזמן להחליט מה אנחנו רוצים לאכול. 14 המנות בתפריט של גריג, מתוארות בבהירות וצמצום, בלי התחכמויות או תיאורים ארכניים, אנחנו התעניינו יותר בכתובת שעל הקיר.

יש עסקית ערב ב-150 שקלים בלבד

הכתובת היא למעשה תפריט יומי, שכלל אותו ערב שלוש מנות ראשונות ושתי עיקריות לבחירה, וגם 'משהו מתוק', תמורת 150 שקלים לסועד. הזמנו שתי כוסות של "קרמה דה לימו" יין מבעבע יבש עם המון נוכחות, שאורי מביא באזור לנגדוק בדרום צרפת, והחלטנו שהולכים על היומי. מהראשונות הזמנו מוס כבדי עוף וניוקי עשבי תיבול, ומהעיקריות: סינטה קצוצה ושוק אווז עם שוקרוט. לפני שהכול התחיל, קיבלנו, ללא שמץ של חיוב, תבנית מתכת מלבנית ובה דפים ירוקים של קרקר אצות, לחמניית אנשובי כהה, גריסיני סלק ופרוסות לחם שיפון. בתבנית נוספת, קטנה יותר היו איולי אצות וקרם סלק עם ג'ינג'ר.

על פניו זה עשה רושם של הפגנת יצירתיות טרחנית, שנועדה לאתגר את יכולת קבלת ההחלטות שלנו, אבל אחרי חמש או שש נגיסות מהפאזל, הבנתי את העיקרון. הדרך שבה הפריכות וטעמי הים של הקרקר, התחברו לטעמים המתוקים-חריפים של קרם הסלק, המרקם של הגריסיני לעושר של הלחמנייה, והלחם הטוב לאיולי העשיר, כיוונה לשלמות והבהירה מעבר לכל ספק  שאנחנו הולכים לאכול טוב. קיבלנו, באדיבות הבית גם מנת פתיחה אסתטית של קרם שומר ירקרק וחמים, עם ריבת בצל ופרחי כליל החורש, שהייתה מעודנת מאוד בכל מה שקשור לטעמי השומר, ולכן גם מאוד מהנה.

מנות שקטות שמצליחות לחדור את מעטה הציניות

מוס כבדי העוף, שהוגש בקערית כשלצידו קורנישונים, בצלצלים ופרוסות לחם קלוי, היה קלאסי לטוב ולפחות טוב. בצד הטוב היו המרקם, מידת העשייה והתוספות הצנועות והמדויקות. בצד הפחות טוב הייתה הניטראליות של כבדי העוף, אחרי הכול, זה לא חומר גלם שכותבים עליו שירים. הניוקי לעומת זאת, לא יוצא לי מהראש. יחידות הניוקי העשויות להפליא, הוגשו עם רוטב עשיר, שהטעמים העמוקים שלו השתלבו באופן מפתיע ומעורר התפעלות בטעמים רעננים של עשבי תיבול, כשהם עוטפים גם פרוסות קישואים קטנטנות.  מנה שקטה שהצליחה לחדור בקלות את מעטה הציניות שלנו. הזמנו עוד שתי כוסות יין:  מז'אס לבן מלנגדוק שהיה ישיר וטעים להפליא ושרדונה ראמונה מבורגון, שהיה טיפה משעמם. טוב, לא תמיד אנחנו יכולים לקבל כל מה שאנחנו רוצים, כמו שמיק ג'אגר שר.

שוק האווז והשוקרוט הוא מנה חדשה בתפריט ואני הייתי, כך נאמר לי, האדם הראשון שהזמין אותה אי פעם. לדעתי כדאי גם לכם לעשות את זה, בשתי ידיים. תבשיל הכרוב הכבוש והנקניקיות החמצמץ, הוסיף אנרגיה לבשר האווז, שהעושר והשמנוניות שלו  התפרצו מתחת למעטה הפריך של השוק, והטיס את הכבדות המתבקשת למקום שאליו טסים האווזים כשהאגם קופא. את הסינטה הקצוצה, מנה של נתחי סינטה עם אפונה ירוקה, על ריזוטו, לקח לנו זמן להפנים, בעיקר כי טעמי הבשר שכמעט ולא היו שם, עוררו בעיקר געגועים לאיזה חלק פנים עסיסי. מזלג אחד מהריזוטו העשבוני שעליו הונח הבשר החזיר את המנה ואותנו למסלול שהגיע לסיומו רק כשלא נשאר כלום בצלחת.

לא ויתרה על אירופה, אבל גם לא על תל אביב

קינחנו עם מילפיי, שנעשה עם עלי בצק גרמני קשוח כמו שהוא נשמע, תפוחי עץ, שברי שקדים וקרם מלוח שהחזיר אותנו לטעמי הים של המנות הראשונות, ועם עוגת סולת רכה, ולא מתחכמת, עם קרם לימון וגלידת ריקוטה. היו שם חצי מנת תזקיק מנדרינות וחצי מנת Blanc De Galilee תזקיק של מספר זני ענבים לבנים, שניהם ממזקקת יוליוס שבגליל המערבי.

גריג שיצאה לדרך עם דיבורים על אירופה הקלאסית, מטבח מולקולארי, עשתה, כך נראה, צעד גדול לכיוון ביתה באחד העם פינת נחלת בנימין, בלי לוותר על מאפיינים אירופאים כמו דיוק, איזון ותשומת לב לפרטים. תפריט היין, שכמוהו לא תוכלו למצוא בשום אחר. בתוספת האווירה התל-אביבית והפסקול שסוף שנות השישים הייתה התקופה הכי עדכנית שלו, גריג היא מסעדה שאפשר לאכול בה מצוין, בניכוי אכילת הראשים המתלווה בדרך כלל לארוחות ברמה הזו. לפחות לערב אחד, קיבלתי כל מה שרציתי.

כתובת: אחד העם 15, תל אביב יפו

טלפון: 03-903-0677