"אוצר פחמימתי בתוך מגש קרטון": השכונתית הסודית בין גבעתיים לת"א

הפיצה המחתרתית שהעיפה לנו את החך

מעל למאה פיצריות פועלות בתל אביב, והן הולכות ומשתפרות ומשתכללות ככל שהפיצה ממצבת את מעמדה כמאכל הלאומי האולטימטיבי של ישראל. חלקן מפורסמות, מיוחצנות ובפתחן תור ארוך, וחלקן מוכרות פחות וכנראה שרובנו לא מודעים לקיומן בכלל. האם זה אומר שהן בהכרח פחות מוצלחות, והאם בתוך בליל ההיצע המטורף אנחנו מפספסים משהו ממש טוב רק כי אין לו סללת יחסי ציבור? הכי קל ללכת על בטוח ולהזמין את המגש המוכר והאהוב שוב ושוב, אבל הפעם החלטנו לתת צ'אנס למשהו חדש שלא הכרנו כלל. הפור נפל על "איזיפיזי", פיצריה קטנה שנפתחה לפני שנה בשכונת ביצרון וספק אם שמעתם את שמה לפני קריאת שורות אלה.

כתבות נוספות ביאמיז:

• נוסעים לצפון? 5 עצירות טעימות על כביש 90
• המרק הכי מרענן ובריא שתכינו בקיץ הקרוב
• לרשימת החובה: 3 מסעדות מסקרנות בצפון

מה בתפריט

המקום לא מתפזר עם יותר מדי אופציות שיקלעו לכל העדפה, ושולח רק שמונה פיצות, שתייה קלה, בירה וטרופית ב-3 שקלים שתשמח כל ילד ומבוגר. הרשימה אומנם קצרצרה, אך עדיין הצליחה לבלבל אותנו בבחירה הנכונה פשוט כי הכל נשמע טוב. הרשימה כוללת פיצה הוואי (69 שקלים) שהיא  מרגריטה בסיסית עם אננס, בייקון ובצל סגול; פיצה פוטנסקה (69 שקלים) עם אנשובי, סרדינים, זיתים ירוקים וצלפים מטוגנים; פיצה פולנטה (64 שקלים) עם קרם תירס טרי, פטריות צלויות, מוצרלה, פרמז'ן ושמן כמהין, וגם פיצה לחמעג'ון (69 שקלים) עם יוגורט, מרגז מפורק, אבקת סומק, בצל סגול, פטרוזיליה וחמאה מזוקקת. כמובן שיש גם פיצה מרגריטה "רגילה" (54 שקלים) ואפילו פיצה מרגריטה טבעונית (54 שקלים), ועל שתיהן אפשר להלביש את כל התוספות שתרצו. חשוב לציין את האופציה המתחשבת והאכפתית (שברוב הפיצריות לא קיימת) להוריד כמעט כל תוספת שלא באה לכם בטוב בפיצות המיוחדות.

מה הזמנו

כולן היו יפות ומפתות אבל רק שתיים נבחרו. הלכנו על הפיצה היחידה שמסומנת בפלפלון אדום: פיצה פפרוני חריפה (69 שקלים) עם פפרוני, ריקוטה, בצל מקורמל ושמן צ'ילי (אפשר להוריד את שמן הצ'ילי ואז הפיצה לא חריפה). הפיצה השנייה שנבחרה היא פיצה לבנה (69 שקלים) עם קרם פרש, ארטישוק א-לה רומנה, עשבי תיבול ופרמז'ן.

המשלוח

במבחן החום המקום עמד בהצלחה יתרה, ושתי הפיצות הגיעו לוהטות. כשפתחנו את הקרטון קיבלנו בוסט מטורף של ניחוח שמעולם לא קיבלנו מפיצה. זה היה בום חזק, נפלא ומגרה של עשבי תיבול בשיא טריותם. הפיצה הירוקה פיזרה ארומטיות נפלאה ומגרה, וגם הפיצה עם רוטב העגבניות הפיצה לכל עבר ניחוחות שזורקים הישר לאיטליה. כשפתחנו את הקרטון מצאנו פיצות בגודל בינוני, לא ענק וגם לא קטן, ושמחנו לגלות על כל אחת מהן שלל תוספות שמסודרות בכובד ראש ובצורה אסתטית ושיוויונית בין שמונת המשולשים.

הטעם

הפיצה הלבנה-ירוקה הייתה עבורי פיצת ההפתעות. זה התחיל בריח פותח התיאבון ובנראות הירקרקה, והמשיך בטעם חמצמץ מהקרם פרש, כשהשיא הגיע בדמות עשבי התיבול שהפכו משחקן משני לאלמנט שלקח את הפיצה לגבהים חדשים. זוהי פיצה מהזן הדקיק עם בצק שמצריך תמיכת קרטון כדי שלא יתקפל מטה. השוליים מפנקים ומשמחים, ומנוקדים בבועיות אוויר מפוחמות שאין טעימות מהן. טעימה ראשונה הבהירה לנו שמדובר באחד הביסים היותר מיוחדים, מעניינים וטעימים שחווינו מפיצה. מבחינתי הזמנתי פיצה עם ארטישוק כמו שאני מזמינה לא פעם. בפועל קיבלתי הרבה יותר מזה. הארטישוק נפרס דק, וביחד עם הבצק, הגבינות ושלל העשבים זה היה ביס נדיר. אחרי שניקינו ידיים מפחם, קמח ושמנוניות לא מעטה שאחראית לברק המגרה והטעם העמוק, עברנו לפיצה השנייה.

הפיצה האדומה אפשרה לנו לבחון את המרגריטה הקלאסית של המקום: הבצק הוא אותו בצק דקיק ומנוקד בחברבורות אפייה מגרות. רוטב העגבניות מלווה בחמצמצות קלה ועדינות שחזרה על עצמה גם בטעם הגבינה ובכמות הנעימה של שני המרכיבים האלו על גבי הבצק. מבלי שהמקום יצא בסיסמאות חלולות על טעמים איטלקיים, זה בדיוק מה שחשנו בביס הראשון. אין כאן רוטב וגבינה נשפכת כמו בהרבה פיצות שנועדו לרצות. באיזיפיזי הכל מהודק, נעים וכיפי לאכילה.

ועכשיו לתוספות: נקניק הפפרוני נחתך לסלייסים דקיקים כנייר, וזה היה עובי מענג ולא משתלט כמו שפפרוני יכול להיות. גבינת הריקוטה וריבת הבצל הוגשו כתלוליות קטנות שפוזרו ברחבי המגש, עם יצוג הולם בכל משולש. גבינת הריקוטה הייתה הפתעה מרקמית נעימה שעידנה את הפפרוני, וריבת הבצל הפתיעה עם מתקתקות חביבה. מעל פוזר במעגלים שמן צ'ילי שעקצץ את הפה והכל ביחד התגבש לביס משובח. האכילה של הפיצה הייתה כייפית תודות לפיזור חכם של התוספות שבאו והלכו, וכל ביס היה קצת אחר מקודמו. והכי כיף - השוליים היו מושלמים לא פחות מהשפיץ של המשולש, ובועיות מפוחמות הוסיפו טעמים שרופים. מה נגיד? שתי פיצות מפתיעות, משובחות, עדינות ומהטעימות שדגמנו בארץ.

מדד השובע
מדובר בפיצות אישיות לא זולות, אך יש תמורת שובע מלאה למרות דקיקותו של הבצק. למעשה, אם להיות כנים עם עצמנו, קצת התקשנו בבליסת שלושת הסלייסים האחרונים במגש, כך שגם אם אתם רעבים, מגש אישי ישנה את התמונה ויותיר אתכם שבעים.

הטוב, הרע ושורה תחתונה

הטוב: כל המדדים של מרכיבי הפיצה הצטיינו, הבצק, הרוטב והגבינה היו נהדרים, אבל החוזקה האמיתית היא שילוב הטעמים המשובח והמיוחד. לא חסרות פיצות עמוסות שלל מרכיבים, אבל כאן השילובים ניחנו בדיוק טעמים וטוויסט קטן איטיליגנטי בכל פיצה, שמותיר חותם והופך את הפיצה לכזאת שאין במקום אחר.

הרע: זאת פיצה טובה ונטולת פגמים. אם ממש מתאמצים - החיסרון היחיד היא הדקיקות והעדינות שגורמים לסלייסים להתקרר מהר מאוד מרגע פתיחת הקרטון. אז תאכלו מהר ותשמרו עליו סגור כי פיצה קרה זה פחות כיף.

שורה תחתונה: איזה כיף שהיינו אמיצים ומצאנו את השכונתית השקטה שחייבים להכיר. עכשיו הגיע תורכם.

איזיפיזי - שדרות ההשכלה 1, שכונת ביצרון, תל אביב