ק-פה האנוי - פשוט מסעדה חמודה

"המקום שלך הוא לשעה", אמרה המארחת בפנים חמורות. אחרי שחיכיתי כמה שבועות כדי לגלות מה מסתתר מאחורי דלתות העץ אדומות, ליד כיכר רבין, הייתי מוכן להסתפק בשעה. חוץ מזה מה יקרה אם זה ייקח יותר משעה - יגישו לי חשבון באמצע הביס? יבקשו ממני לעזוב את המקום? יוציאו אותי בכוח? החלטתי לקחת את הסיכון. מאחורי דלתות הענק, כך התברר לי מיד, מסתתר וילון אדום לא פחות ענק, ומאחוריו חלל מאורך, מעוצב בהגזמה, עם עמודי בטון חשוף, תאורה וורודה, מראות, מטריות כסופות שתלויות כמו מצנחים מהתקרה, מדפים של סחורות צבעוניות על מוטות במבוק, נרות והמון בעלי תפקידים שמתרוצצים בין המטבח הפתוח הבר והשולחנות. יחסית למטרז' המרשים, השולחן הזוגי שהוקצה לי היה זעיר ונאלצתי להתחכך במספר כיסאות, שולחנות וסועדים, כדי להתיישב ולהזמין כמה דברים בלי לבזבז זמן יקר.

יא-פאן - אם הקסם של טאיזו מתממש?

יאקימונו הכשרה בהילטון - מדובר בתענוג אמיתי

בתחום האלכוהול המסעדה עוד צריכה לעבוד על עצמה

מתפריט הקוקטיילים המהווה חלק בלתי נפרד מתפריט האוכל המהודק, מיהרתי לבחור Don Jalapeno שנעשה מטקילה, וויסקי לפרויג, פלפל חלפיניו ליים וסודה ונראה על פניו יופי של אפריטיף. תפריט היין שהורכב משלוש אפשרויות קצת מוזרות נמצא על פתק קטן בכיס של המלצרית, וכמוהו גם תפריט הבירה, שביום השלישי לפתיחתה הרשמית של המסעדה לא כלל בירות מחבית. למרות הפוטנציאל החריף, העשבוני והמעושן שלו, הקוקטייל שנמזג לכוס מתכת קרה, עם זר כוסברה ופלפל מאיים, היה מדולל, חסר שיניים ולא מאוד מרענן. מצד שני הוא נראה נפלא וזה קצת הדאיג אותי. יכול להיות שק-פה האנוי היא רק עוד מסעדה יפה? מתפריט האוכל בחרתי סאמר רול, דף אורז ממולא בירקות ופירות, טרטר בקר וייטנאמי, וחריימה קארי. מתפריט המיצים בסחיטה קרה ומשקאות הבריאות בחרתי להתעלם אבל חשבתי שתרצו לדעת שיש דבר כזה.

אל מנת הספרינג רול, שני רולים מאורכים שהכרוב האדום, או שמא התאורה, העניקו להם צבע וורדרד, ניגשתי בהתאם להוראות ההפעלה שנמסרו על ידי המלצרית. עטפתי את הרול בעלה חסה, הוספתי כוסברה ונענע וטבלתי הכול ברוטב הצ'ילי והליים. הירקות הטריים, עשבי התיבול והרוטב החמוץ חריף, יצרו שילוב מרענן, מאוזן ומשמח. אלה דברים שאפשר להגיד גם על סלט ירקות מושקע, וזו לדעתי הדרך הנכונה להתייחס למנה הצנועה הזו. טרטר הבקר שסומן בתפריט בפלפל אדום קטן כדי להרתיע את מי שפחות אוהב חריף הוגש בקערית עגולה עם מלפפון קצוץ, שעועית, אשכולית, למון גראס, צ'ילי, חלמון ושברי בוטנים. הוא היה חמצמץ, מתוק וחריף, במידה שאפשרה לטעמי הבשר להתבטא, והחלמון, עשה את מה שחלמונים יודעים לעשות, איחד בין המרכיבים, ספג את הטעמים, מיתן אותם וגרם להם להדהד בחיך, דקות ארוכות אחרי כל נגיסה. הצצה בשעון גילתה שנותרו לי רק שלושים דקות סטנדרטיות ונראה היה לי שאספיק אפילו קינוח.

קיבלתי שעה, מסתבר שהיא הספיקה

צירפתי להזמנה בקבוק בקס, פילזנר גרמנית שהייתה מתוקה מאוד ליד הטרטר וניגשתי לעיקרית, נתח של פילה בר ים שהונח, לצד שני פלפלים אדומים מפחידים וצרור כוסברה, מעל תבשיל קארי עם גרגרי חומוס וקוביות דלעת. "זה הולך טוב עם האורז" המליצה המלצרית כשהניחה ליד קערת הקארי גם צלוחית של אורז יסמין עם שברי קוקוס. למרות שההבטחה לשילוב בין החריימה הצפון אפריקאי לקארי האסיאתי, לא הצליחה להתממש והסתיימה בניצחונו המוחץ של הקארי, זה הלך מצוין. נתח הדג היה פריך מבחוץ, עסיסי מבפנים והטעם שלו הורגש היטב על הרקע החריף מתקתק של הקארי והאורז, וכך בלי ששמתי לב כמעט חלפה לה שעה. במקום לגרור אותי החוצה ולהשליך אותי לכיכר, קיבלתי תפריט קינוחים ואפילו הזמנה שלא יכולתי לסרב לה: קינוח על חשבון הבית. בחרתי בננה לוטי פריזאי, מין כריך או מילפיי שהורכב מעלי בצק פריכים שביניהם פרוסות בננה בקרם שקדים וקרמל. קינוח בסיסי ולא מתחכם שסיכם יפה את הארוחה הלא מתחכמת הזו.

ק-פה האנוי היא לא רק מסעדה יפה, היא גם מאוד חמודה. נכון יש בה תפריט יין מוזר, ברזי בירה יבשים וקוקטילים שלא מצליחים להתרומם אבל בהתחשב בגילה הצעיר, אני יכול לסלוח לה על זה. המטבח הכשר שלה עובד כמו מכונה, ומוציא מנות שגם באזורים היותר מתוחכמים שלהן, שומרות על פשטות איזון וקומוניקטיביות ומשתלבות יפה עם העיצוב, המוזיקה והאווירה. והכי חשוב: לא רק שלא העיפו אותי אחרי יותר משעה, אפילו הזמינו אותי לקינוח.