בעקבות פתיחת המסעדה של אלעזר: מנהגים מסורתיים מרגשים סביב הסעודה האתיופית

במהלך שנות ה-90-70 עלו לישראל קהילות יהודי אתיופיה. קשיי הקליטה הביאו את הקהילה להיאבק על מקומה בחברה הישראלית - מאבק שנמשך עד היום. הקהילות האתיופיות הביאו עימן תרבות עשירה בת מאות שנים של מסורת, אוכל ומנהגים. על אף שקיימות בישראל מסעדות אתיופיות אותנטיות רבות, הקהל הישראלי טרם נחשף למטבח המדהים הזה. אלעזר טמנו, מתמודד "המסעדה הבאה של ישראל", חרט על דגלו להביא את המסורת והמאכלים של המשפחה והקהילה האתיופית אליה משתייך לקדמת הבמה. אז בחסות האודישן המדהים של אלעזר - קבלו מנהגים וטקסים אתיופיים מרגשים ומעוררי השראה.

אכילת האִינְגֶ'רָה

הארוחות האתיופיות המסורתיות מתנהלות בדרך כלל סביב מסוב (mesob) שהוא סל קש קלוע גדול בגובה משתנה וסביבו שרפרפים. במרכז השולחן תהיה מונחת האינג'רה - לחם שטוח חמצמץ (בעל מרקם דומה ללחוח), עשוי קמח טף מותסס. על האינג'רה יהיו מונחים תבשילים מכל מיני סוגים המכונים "וואט". הסועדים בוצעים פיסת אינג'רה ובעזרתה מרימים את אחד התבשילים בתנועה ניגוב (כן, ממש כמו חומוס).

בתוך מנת האינג'רה מסתתרת מסורת חברתית יפיפיה שנועדה לשמור על קירבה ואחדות משפחתית. האכילה המשותפת והטקסית מחזקת את הקשרים בין בני המשפחה או החברים, יוצרת מרחב של ביחד שבו ניתן לדבר ולצבור חוויות משותפות. באתיופיה, היה מקובל להקשיב לסיפורי המבוגרים בעת הארוחה, ובאמצעותם ללמוד "דרך ארץ" ונורמות חברתיות, משמע - אוכל אינו רק חשוב לקיום הפיזי, אלא הוא גם בעל משמעות רבה לנפש.

מנהג הגוּרְשָה

כפי שאלעזר תיאר באודישן שלו, מנהג הגוּרְשָה (בתרגום חופשי "פה מלא") הוא מחווה יפהפיה של הבעת כבוד ואהבה למישהו אחר שיושב בשולחן. כחלק מהמחווה, מישהו מהסועדים יכין פיסת אינג'רה העוטפת את אחד התבשילים ויאכיל בידיו את אחד מהסועדים אשר לו הוא רוצה להביע כבוד או אהבה. כגודל הביס - גודל הרגש ורוחב הלב של המאכיל. על פי המסורת, נהוג שהראשון לבצע את מנהג הגורשה בארוחה הוא הקייס, הסבא או האב של המשפחה ולפעמים הוא אף יכין גורשה לכל בן משפחה.

בּוּנָה - טקס הכנת קפה אתיופי

ה"בונה" הוא טקס הכנת קפה מסורתי ומדהים ביופיו הנועל את הארוחה. לרוב המארחת תהיה זו שקולה במחבת פולי קפה ירוקים וטריים עד שישחימו, ובעזרת הארומה והעשן שמתפזרים בחדר היא מברכת את האורחים - כל אורח מתבקש להביע משאלה. לאחר שפולי הקפה נקלו והפכו חומים-שחורים טוחנים אותם לאבקה. מוסיפים כפית וחצי קפה טחון לכל כוס ומערבבים. מעבירים את הקפה לג'יבלה (קנקן דמוי פינג'אן) ומוזגים לספלי האורחים. נהוג לעשות לפחות שלושה סבבים של מזיגה ושתיית קפה, כאשר בכל פעם הקפה מעט יותר חלש.

[brightcove_iframe video_id='yummies-the-next-restaurant-of-israel-season-01-clips-biladi-self-13' autoplay='0' credit='' desc='אלעזר מלמד אותנו להכין קפה ממש כמו בטקס הבונה | צילום: נטע שפינקו' poster='' kid='1_j0u6xs9x' duration='87']

לטקס הכנת הקפה תפקיד משמעותי בחיים החברתיים באתיופיה. האווירה האינטימית המתפתחת תוך כדי הישיבה ושתיית הקפה היא הזדמנות טובה לדבר על אקטואליה, קיום סולחות ואף בקשות נישואין. האורחים המשתתפים בטקס הבונה לא הולכים עד שנגמר הקפה והמשתתפים יכולים לשבת אפילו כמה שעות. כיום, בחלק מהמשפחות, הטקס בדרך כלל קורה אחרי ארוחת שישי גדולה והוא מקביל לישיבה בסוף ארוחת שישי עם פיצוחים ועוגה, ומה שקורה שם בדרך כלל זה ריכולים, צחוקים וזמן איכות עם המשפחה המורחבת.