מערכת החינוך לא מייצרת אופק לתלמידים החיים בעוני | דעה

כל מי שיש לו ילדים מכיר את ההתרגשות הזו לפני תחילת שנת הלימודים. ללכת יחד לקנות ספרים וכלי כתיבה, ילקוט חדש, אולי אפילו מחשב. לאחר מכן לעטוף את הספרים, לשים מדבקות, לכתוב את השם, לחדד עפרונות, לסדר את הקלמר. זהו, מוכנים.

אבל לא בכל הבתים זוכים לעשות את הטקס הזה. כמעט שש מאות אלף ילדים עניים החלו את שנת הלימודים, יחד עם חבריהם, אבל לא יקבלו הזדמנות שווה להצלחה. הם לא יקבלו את התנאים הבסיסיים הדרושים לקיום, כמו ביטחון תזונתי ולא את הכלים המינימליים הדרושים להתפתחות אישית, כמו ספרים, ילקוט וציוד פיזי ודיגיטלי הכרחי. הם יתקשו לממש את הכישרון האישי ואת הפוטנציאל הטמון בהם, ועלולים לגדול ולהיות גם בגירים עניים.

חינוך הוא אחד המפתחות המשמעותיים ביותר לצמצום פערים חברתיים וכלכליים. חינוך איכותי מאפשר מוביליות חברתית וביכולתו להוות נקודת מפנה בשיפור רווחתם של ילדים ובמניעת העברה בין דורית של עוני. אבל המציאות מלמדת, שמערכת החינוך בישראל אינה מצליחה להעניק אופק התפתחותי לתלמידים החיים בעוני ובמקום לממש את תפקידה החשוב ביותר - ולהוות כר ליצירת שוויון הזדמנויות ומנוף לצמצום פערים, היא תורמת להרחבתם.

בשל הכשלים הקיימים כיום - החל באיכות המורים, דרך שיטות ההוראה וכלה בדגש הניתן ליצירתיות מחשבתית ולהקניית כלים להשתלבות בשוק העבודה העתידי - כל מי שיכול להרשות לעצמו ולא מעונין לחכות שנים לשיקום המיוחל של המערכת, מחזק את ילדיו באמצעות חינוך משלים. מורים פרטיים באנגלית ובמתמטיקה, חוגים במוסיקה או בספורט והשתלבות במסגרות של החינוך הבלתי פורמלי, בתנועות ובארגוני נוער. כל אלה לא ברי השגה עבור ילדים למשפחות עניות.

לא רק שאין להם את הבסיס כמו ביטחון תזונתי, ציוד וספרים. ללא מיומנויות מתאימות, ללא תמיכה מנטלית מהבית וללא חינוך משלים, מצטמצם מאוד הסיכוי שלהם לרכוש השכלה גבוהה ומקצוע. כך, אי השוויון בחינוך, מתורגם גם לאי שוויון בתעסוקה, והמשמעות היא שמי שאין לו אמצעים מתאימים, נשאר מאחור.

כנראה שנמשיך לשמוע על הרפורמות שצריך לעשות כדי לשפר את איכות ההוראה ולהבריא את מערכת החינוך. חייבים לשמר את המורים הטובים, למשוך כוח איכותי שרואה בחינוך שליחות ודרך חיים, להשקיע בכיתות קטנות, בטכנולוגיה, בחדשנות ובערכים. זה ייקח זמן, אבל צריך להתחיל איפשהו, ומערכת הבחירות הקרובה לצד המאבק של הסתדרות המורים, מבטיחים שתוצאות כלשהן תושגנה. אמנם לא בגזרה של הילדים שגדלים במשפחות נזקקות. להם אין את "הסתדרות העניים" שתאבק עבורם.

בהינתן תרבות פוליטית, שמתנהלת בהתאם לעוצמת המחאה של קבוצות לחץ ונוכחות תקשורתית בסדר היום הציבורי, הסיכוי שמישהו ידאגו להם - פשוט כי זה הדבר הצודק והראוי לעשות מוסרית, ערכית וכלכלית - נמוך מאוד. מדובר במאבק קיומי של מאות אלפי משפחות ובעתיד של מאות אלפי ילדים, שזכאים להזדמנות שווה. אבל זה נוגע גם בזהות של החברה הישראלית. כולנו צריכים לשאול את עצמנו, מה היינו עושים, אילו היה מדובר בילדים שלנו.

עו"ד ערן וינטרוב הוא מנכ"ל ארגון לתת

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com